1

As we Prepare for Yom Yerushalayim – לקראת יום ירושלים

Source 1: Shulchan Aruch Orach Hayim 580

; בהם( ב) להתענות וראוי( א) לאבותינו צרות בהם שאירעו הימים אלו שלא וטוב( ג)) בו שיתענו שאומר מי יש, חדש בראש שמקצתם פי על ואף

(חדש בראש להשלים

( ד; )הבאר ונסתלק מרים מתה בו בעשרה; אהרן בני מתו בניסן באחד ונשבה, בניו ושני הכהן עלי מת באייר בעשרה, נון בן יהושע מת בו ו"בכ

הנביא שמואל מת בו ח"בכ א( ה'; )ה ארון

On the 28th day of the month of Iyar a fast day is observed, marking the

anniversary of the death of Shmuel HaNavi (Samuel the Prophet)

Source 2: Responsa of Radbaz Vol. 2

Rabbi David ben Solomon ibn Avi Zimra was born in Spain in 1479 and died in

Israel in 1573. He left Spain in 1492, as a result of the Spanish expulsion of the

Jews. Like many other scholars, he emigrated to Safed, which had become an

important center of Jewish life. In 1513, he left Israel for Cairo, where he became

head of the local Jewish community, chief rabbi, head of the rabbinic court and

yeshivah, and executor of the charity fund. Radbaz served in all these posts

without pay, due to his success in business. He was also famed for his large library.

Radbaz returned to Israel in 1553, and once again settled in Safed. He is noted for

his commentary on Maimonides' Mishneh Torah and for his responsa, of which

more than 10,000 are extant. Rabbi Betzalel Ashkenazi (q.v.) was his student.

ומצא ובא הנביא שמואל במקום בנו את לגלח שנדר במי דעתי אודיעך ממני שאלת וגם לו יש תקנה מה שם להכנס יכול ישראל ואין בעונות ם"העכו ביד נלקח שכבר . יהודי שום לשם יעלה שלא החמירו והחכמים הקהל

להביא רגילין שהיו לפי והטעם גמור נדר זה לחשוב הגלילות בכל נהגו כבר תשובה

ולשאר ושמן שעוה עליו להדליק המקום לצורך השיער משקל ונותנים ונדבות נדרים ואין גמור נדר שהוא העלו זה ומכל צבור ולצורכי לעניים חלק בנדבות יש גם צרכיו . בו להקל ראוי

In the Middle Ages the tomb of Shmuel HaNavi was a site of pilgrimage. People

would take their young sons and travel to the burial place of Shmuel to cut the

child's hair for the first time. A father who had made a vow to cut his son's hair at

the Tomb of Shmuel HaNavi poses a dilemma to the Radbaz: When the time to

2

fulfill the vow arrived the father found that he was unable to ascend to the tomb

because the burial place had become "off limits" to Jews. The Rabbis themselves

had forbidden Jews from going there at all; from the context it is unclear if the

prohibition was a response to the danger involved, or because the tomb had

become a non-Jewish place of worship.

Eliezer Brodt, "Peering into the Flames"

The first researcher’s article shows that the custom of going to Meron evolved

from an earlier custom of going to Shm-uel Hanavi’s kever on his yahrzeit, the

28th day of Iyar.In various sources we also see that they used to light fires at

Shmuel Hanavi’s kever. This, the researcher believes, is where theminhag to go

to kever of Rashbi came from

Rav Ari Kahn: This responsa is particularly interesting in terms of the history of

Jewish customs. We learn that in that same period, Jews began to travel to Meron

on the 18th of Iyar (better known as Lag Ba'Omer), where they would give their sons

their first haircut. It is possible that this custom, practiced first in the outskirts

of Jerusalem on the 28th of Iyar, was transported to the outskirts of Zefat on the

18th of Iyar when the tomb of Shmuel became off-limits for Jews.(5)Shmuel was

a nazir, and as such never cut his hair, which would make his tomb an excellent

place for a child to have his hair cut for the first time. Furthermore, the 28 th day of

Iyar, which falls after the 33rd day of the Omer, is a far less problematic date on

which to cut hair: Sephardi minhag prohibits cutting hair until the 34th day of the

Omer.(6) This, too, seems to support the theory that the custom was transported to

the less-desirable, less-logical date of Lag BaOmer when conditions made the

original custom untenable

Date? Where was the destination? WHY SHMUEL?

Source 3: Talmud Zevachim 54b

ענין מה וכי, ברמה בנויות וישבו ושמואל דוד וילך: דכתיב מאי, רבא דרש, אמרי, עולם של בנויו ועוסקין ברמה יושבין שהיו, אלא? רמה אצל נויות ארץ מכל גבוה המקדש שבית מלמד, המקום אל ועלית וקמת: כתיב

אייתו, היכא דוכתיה ידעי הוו לא, ארצות מכל גבוהה ישראל וארץ, ישראל בנימין בשבט, הגבול ותאר הגבול ועלה וירד: כתיב בכולהו, יהושע ספר

.מקומו הוא הכא מ"ש: אמרי, כתיב לא וירד כתיב ועלה

3

Raba lectured: What is meant by the verse, [And he asked and said:

'Where are Shmuel and David?'] And one said: 'Behold, they are at

Nayot (name of place; literally it means beautiful or glorious) in

Ramah (name of a place; literally means "high")': What connection

then has Nayot with Ramah? It means, however, that they sat at Ramah

and were engaged with the glory [beauty] of the world. Said they, It is

written, "Then shalt thou arise, and ascend unto the place" [which the

Lord thy God shall choose] (Devarim 17:8) - this teaches that the

Temple was higher than the whole of Eretz Israel, while Eretz Israel is

higher than all other countries. They did not know where that place

was. Thereupon they brought the Book of Yehoshua. In the case of all

[tribal territories] it is written, 'And the border went down' 'and the

border went up' 'and the border passed along', whereas in reference to

the tribe of Benjamin 'and it went up' is written, but not 'and it went

down'. Said they: This proves that this is its site. [Talmud - Zevachim 54b]

R. Ari Kahn: Jerusalem represents both the holiness of the Temple and the seat of

the Davidic dynasty; Shmuel was involved in the establishment of both. The date

of Shmuel's passing, the 28th of Iyar, was commemorated each year; how

appropriate to honor his memory by bringing one's family, young and old, to this

mountaintop overlooking Jerusalem.

Source 4: Seder Olam Ch. 5.

The Seder Olam reports biblical chronology, recording the precise

dates of ancient events. In detailing the journey immediately following

4

the Exodus, the Seder Olam tells us that in the year the Jews left Egypt,

Rosh Chodesh Iyar was on a Sunday, and the first Shabbat observed

was on the 22nd of Iyar. The following day they traveled to Refidim,

where the battle with Amalek took place, and where the second

Shabbat was observed.

Source 5a: Shemot Ch. 17

ם ח חם ע ל לק; וי ם-ויבא, עמ יד פ ר אל, ב ר ש ויאמר משה ט. יחר-אל ע ב הוש י -י נכ ר, א ח לק; מ חם בעמ ל צא ה ים, ו ש נו אנ ל

ב על צ י-נ ד י ים, ב אלה ה, ומטה ה ע ב ע, י. ראש הג הוש ויעש ימר חו--לו משה-כאשר א לק; ומשה אהרן ו חם, בעמ ל ה ר, ל

ה ע ב לו ראש הג דו אי. ע ים משה י ר יה, כאשר י ה בר --ו ג ולק בר עמ ג יח ידו, ו נ כאשר י אל; ו ר ש בדים, בי. י ה כ וידי מש

חו כו -ויק מ חור ת אהרן ו ; ו יה ל ב ע יו ויש ת ן וישימו תח ב אי יד ה, עדב יו אמונ ד הי י ד, וי ח ה א ד ומז ח ה א בא -ו, מז

ש מ ת גי. הש ע א הוש ת-ויחלש י א לק ו פי-עמ ב-עמו, ל ר .ח

"But Moshe's hands were heavy; and they took a stone, and put it under

him, and he sat on it; and Aaron and Hur stayed up his hands, the one

on the one side, and the other on the other side; and his hands were

steady until the going down of the sun"

5b Rashi

:ונכונה נאמנה בתפלה השמים פרושות באמונה ידיו משה ויהי - אמונה ידיו ויהי

הם שעה באיזו באצטרולוגיאה השעות את מחשבין עמלקים שהיו - השמש בא עד

:השעות את וערבב חמה משה להם והעמיד, נוצחים

Rashi informs us that in referring to the sun the Torah wishes to

communicate that Moshe made the sun stand still.

5

Source 6: Yehoshua Ch. 10

עון אל ב שי ג חו אנ ל ש ע אל-וי הוש -יה לאמר, אל ל ג ל דיך -המחנה הג תרף י

דיך: נו מעב ה ל יע הוש ה, ו הר עלה אלינו מרנו ז ע ל--ו צו אלינו, כ ב ק י נ י -כ אמר כי ה מל

ר. ה בי ה יש

6 And the men of Gibeon sent unto Joshua to the camp to Gilgal, saying: 'Slack not thy hands from thy servants; come up to us quickly, and save us, and help us; for all the kings of the Amorites that dwell in the hill-country are gathered together against us.'

ן ז ע מ הוש ל-ויעל י כ ל, הוא ו ג ל עם -הגל. י בורי הח כל, ג מו, ו ה ע מ ח ל }פ{ המ

7 So Joshua went up from Gilgal, he, and all the people of war with him, and all the mighty men of valour. {P}

ה אל ח הו ע אל-ויאמר י הוש א מהם, -י יר תים: תת ך נ ד י י ב יש מהם, -לא כ יעמד א

ניך. פ ב

8 And the LORD said unto Joshua: 'Fear them not; for I have delivered them into thy hand; there shall not a man of them stand against thee.'

אם: ט ת ע, פ הוש ל ויבא אליהם י -כן ה מ ל ה, ע ל ל.-הלי ג ל הג

9 Joshua therefore came upon them suddenly; for he went up from Gilgal all the night.

ה י אל, ויכם מכ ר ש ני י פ ה ל הו מם י ה -ויעון; וי ב ג ה ב דול פם, דרך מעלה ביתג ד -ר

עד-חורן, ויכם עד ה, ו ה.-עזק מקד

10 And the LORD discomfited them before Israel, and slew them with a great slaughter at Gibeon; and they chased them by the way of the ascent of Beth-horon, and smote them to Azekah, and unto Makkedah.

מורד יא אל, הם ב ר ש ני י פ ם מ נס י ב ה ויים -בית נ יך עליהם אב ל ש ה ה חורן ויהו

ן דלות מ ם עד-ג מי ה-הש --עזקתו: ים, אשר וימ ד, -רב ר ני הב אב מתו ב

ש ני י גו ב ר רב.מאשר ה אל, בח }ס{ ר

11 And it came to pass, as they fled from before Israel, while they were at the descent of Beth-horon, that the LORD cast down great stones from heaven upon them unto Azekah, and they died; they were more who died with the hailstones than they whom the children of Israel slew with the sword. {S}

יום תת יב ה, ב ע, ליהו הוש דבר י ז י את ה א הו אל; -י ר ני יש ני ב אמרי, לפ ה

עון דום, גב ש ב מ אל, ש ר עיני יש ר ל ויאמק אילון. עמ רח, ב י ו

12 Then spoke Joshua to the LORD in the day when the LORD delivered up the Amorites before the children of Israel; and he said in the sight of Israel: 'Sun,

6

stand thou still upon Gibeon; and thou, Moon, in the valley of Aijalon.'

י יג ש ו מ ד,וידם הש מ קם גוי -עד רח ע ייו ב ה, על-הלא--אי תוב יא כ ר; -ה ספר היש

מים ש בחצי הש מ לאויעמד הש ץ -, ו אים. מ יום ת בוא כ ל

13 And the sun stood still, and the moon stayed, until the nation had avenged themselves of their enemies. Is not this written in the book of Jashar? And the sun stayed in the midst of heaven, and hasted not to go down about a whole day.

יו, יד אחר יו ו נ פ יה כיום ההוא, ל לא ה ויש: קול א ה, ב הו מע י ש ם ל ח ל ה, נ הו י י כ

אל. ר ש י }ס{ ל

14 And there was no day like that before it or after it, that the LORD hearkened unto the voice of a man; for the LORD fought for Israel. {S}

Source 7: Pirkei D'Rebbe Eliezer Ch. 51

שמעו' שנ, העולם שנברא מיום כמהו היה שלא הארץ מלכי כל רגזו והירח השמש וארץ שמים שנבראו מיום הששי המופת, ירגזון עמים

עם זה מערערין ואינן הארץ על להאיר עולין היו המזלות וכל והככבים וראה שבת ערב והגיע, ישראל של מלחמתן ועשה יהושע שבא עד, זה

גוים חרטומי שראו ועוד, השבת את יחללו שלא ישראל של בצרתן לאור ידו פשט יהושע עשה מה, ישראל על לבא במזלות כובשים במקומו אחד כל ועמד השם את עליהם והזכיר הירח ולאור השמש

עד עמד וירח השמש וידום' שנ, שבת מוצאי עד שעות ושלשים ששה, תמים כיום לבא אץ ולא השמים בחצי השמש ויעמד אויביו גוי יקום' שנ, העולם שנברא מיום כמהו היה שלא ותמהו הארץ מלכי כל וראו כי איש בקול' ה לשמוע כן יהיה לא ואחריו לפניו ההוא כיום היה ולא

בישראל נלחם' ה We are perhaps more familiar with another similar

occurrence: When the battle of Giv'on raged, Yehoshua caused the sun to

remain in its place. The rabbis( explain the need for this miracle as follows:

The enemies of the Jews, knowing that Shabbat was coming, waited for

Shabbat in order to defeat the Israelite army. Therefore, the sun was made

to stand still to avoid the onset of Shabbat. Moshe, too, made the sun stand

still – for the same reason: Shabbat was coming. This was only the second

Shabbat celebrated by the Jews, and Amalek, who despised all that was

sacred,(12) was going to use the Shabbat to destroy the Jewish People. But

while Yehoshua led the troops below, Moshe stood on a mountain and

caused the sun to stand still and "hold off" the onset of Shabbat.

7

Source 8: Rav Avigdor Nebenzhal, Sichot L'Sefer Shemot

The battle with Amalek, then, indeed took place on Erev Shabbat and the precise

date was the 28th of Iyar. This association allows us a deeper appreciation of the

date and its significance. The battle with Amalek is the archetypical struggle

between holiness and depravity. This struggle defines the essence of the 28 th of

Iyar. It is its nature, its character, its "personality". The victory of holiness over

depravity was achieved when the prayers of Moshe and the nation were answered.

When the Beit Hamikdash was eventually constructed on the holy mountain,

symbolizing the possibility of human connection with God and holiness, its spiritual

foundations are traced back to the prayers Moshe uttered on that hill in the desert

8

Source 9a: Shemot Ch. 17

ה אל די הו ני -ויאמר י ז א ים, ב ש רון בספר, ו כ תב זאת ז משה, כע: הוש י י חה את-כ חה אמ תחת -מ לק, מ זכר עמם י מ ה וט. הש הו מו, י א ש ר ק בח; וי ז בן משה, מ וי

י ס י זט. נ לקכס י -יד על-ויאמר, כ ה, בעמ ה ליהו מ ח ל --ה, מדר, דר .מ

"And the Lord said to Moshe, Write this for a memorial in a book, and

recite it in the ears of Joshua; for I will completely put out the

remembrance of Amalek from under heaven. And Moses built an altar,

and called its name Adonai-Nissi; For he said, Because the Lord has

sworn by His throne (kes) that the Lord will have war with Amalek

from generation to generation."

9b Rashi

מלחמה לו להיות בכסאו לישבע הורמה הוא ברוך הקדוש של ידו - יה כס על יד כי

נשבע, לחציו נחלק השם ואף, כסא נאמר ולא, כס ומהו, עולמית בעמלק ואיבה

, כולו עמלק של שמו שימחה עד שלם כסאו ואין שלם שמו שאין הוא ברוך הקדוש

חרבות תמו האויב( ז ט תהלים) שנאמר, שלם והכסא שלם השם יהיה שמו וכשימחה

נתשת וערים( שם תהלים, )נצח שמרה ועברתו( יא א עמוס) בו שכתוב עמלק זהו, לנצח

, שלם השם הרי, ישב לעולם' וה( ח ט תהלים) אחריו אומר מהו, המה זכרם אבד

:שלם כסאו הרי, כסאו למשפט כונן( שם תהלים)

Rashi explains that the word kes is used instead of the more common

form kiseh, for as long as Amalek is around, spewing his venom, the

throne of God and God's name are, as it were, incomplete. Evil has a

foothold in this world as long as God's holiness is not completely

manifest. The symbol of the destruction of evil is the final victory in

the epic battle with Amalek. Jerusalem represents God's throne on

Earth; Amalek represents the attack on the throne:

9

Sefer Yirmiyahu 3:17Source 10:

ל ז וו אליה כ ק נ ה, ו הו סא י ם כ ל ירוש או ל ר ק יא, י עת הה -בלא ם; ו ל ירוש ה, ל הו שם י ם ל כו עוד-הגוי רות --יל ר אחרי, ש

ע ר ם ה ב .ל

"At that time they shall call Jerusalem the throne of the Lord; and all

the nations shall be gathered to it, to the name of the Lord, to

Jerusalem; nor shall they walk any more after the stubbornness of their

evil heart."

The first king anointed by Shmuel was supposed to defeat Amalek; all subsequent

history would have been different had Shaul succeeded, but he failed. Now David

would take his place, and seek to complete God's throne, in both the physical and

spiritual sense. Perhaps now we can better appreciate King David and Shmuel the

Prophet looking with prophetic vision for the throne of God. They sought the place

that would symbolize the complete destruction of evil. They sought the place for

the Temple. They sought Jerusalem.

In ancient and modern days pilgrims make their way to Jerusalem on the 28thday

of Iyar. In those days they sought holiness, they sought completion, they sought

God, just as Shmuel and David did. There were times throughout history when

Jews were not permitted to make the journey, to see the holy, aged stones. They

mourned for an incomplete Jerusalem. They mourned for God's throne which was

not manifest. For millennia we had to settle for facing Jerusalem three times a day

as we prayed. We remembered her pain even when we celebrated our personal

joy. To this day there are forces seeking to wrest Jerusalem from our hands, but

we will not relinquish control after all these years. We will fight to reveal the true

nature of Jerusalem – the throne of God. We are well aware that the battle is

ancient, that it began in the desert many years ago. We see the hand of God in

Jerusalem's liberation on the 28thday of Iyar. We realize that this is just the

beginning. We pray that we may merit the completion of the building of

Yerushalayim in our days.