Rabbi Shimon bar Yohai

In the Cave

ירושלמי שביעית ט:א לח ע"דבמערת 1 שנין עשר תלת במערתא טמיר עבד יוחי בן שמעון רבי .

חרובין דתרומה עד שהעלה גופו חלודה. לסוף תלת עשר שנין אמ' לינה נפק חמי מה קלא עלמא נפק ויתיב 2

ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד ציפרי' פרס מצודתיה שמע ברת קלא אמרה דימום ואישתיזבת אמר ציפור מבלעדי שמיא לאיבדא

כל שכן בר נשא דטבריא 3 דימוסין בהדין ניחמי ניחות אמר מילייא דשדכן חמא כד .

אמר צריכין אנן לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשוני' ויחן את פני נסב והוה טיבריא נדכי אמר בשוק ומוכרין איטליסן עושין שהיו העיר תורמוסין ומקצץ ומקליק וכל הן דהוה מיתא הוה טייף וסלק ליה מן לעיל

. חמתיה חד כותי אמר לינה אזל מפלי בהון סבא דיודאי נסב חד מית 4אזל ואטמרי' הן דדכי אתא לגביה רבי שמעון בן יוחי אמר ליה לא דכית אתר פלן איתא ואנא מפיק לך מן תמן צפה ר' שמעו' בן יוחי ברוח הקוד' וכן שיעלו התחתונים ועל שירדו העליוני' על אני גוזר ואמ' שם שנתנו

הוות ליה מדכי 5 יוחי בר הא אמ' דספרא קליה שמע מוגדלא קומי עבר מי .

טיבריא א"ל יבוא עלי אם לא שמעתי שטיברי' עתידה ליטהר אפי' כן לא הימנין היית מיד נעשה גל של עצמות

Yerushalmi

R. Shimon bar Yohai hid in a cave for thirteen years, in a cave of Terumah carobs, until his body became covered with sores.At the end of thirteen years, he said: “Perhaps I shall go out and see what is happening in the world.” He went out and sat at the mouth of the cave and saw a hunter tracking birds and spreading his net. He heard a heavenly voice saying: “You are dismissed” and the bird escaped. He said: “Without the decree of heaven even a bird does not perish, so much more a man.”

Yerushalmi cont.

When he saw that things had quieted down, he said: “Let us go down and bathe at these baths of Tiberias.” He said: “We ought to do something as our fathers of old have done. And Jacob favored the city (Gen 33:18) – they established duty-free markets and sold goods on the market.” He said: “Let us purify Tiberias.” And he took lupines, sliced and scattered them, and wherever there was a corpse, it would float and rise up to the surface.

Lupines

Yerushalmi cont.

A Samaritan seeing him said: “let me go and ridicule this Jewish elder.” He took a corpse, went and buried it in a place that R. Shimon had purified. He then came to R. Shimon and said to him: “Have you not purified that place? Nonetheless, I can produce a corpse for you from there.” R. Shimon, perceiving through the holy spirit that he had placed one there, said: “I decree that those above shall descend (i.e. the Samaritan should die) and that those below (the corpse) shall arise.” And thus it happened.

When he passed by Migdal, he heard the voice of the scribe saying: “Here is bar Yohai who purified Tiberias!” R. Shimon said to him: “I swear that I have heard a tradition that Tiberias would one day be purified. Even if that were not so, did you not vote with those who declared Tiberias clean)?” He immediately became a heap of bones.

Josephus, Antiquities, 18:3Herod built a city and called it Tiberias…Strangers came and inhabited this city, a great number of the inhabitants were Galileans and many were necessitated by Herod to come and were forced to be its inhabitants…He obliged them not to forsake the city by building them very good houses at his own expense and by giving them land also for he was sensible that to make this place a habitation was to transgress the Jewish ancient laws because many sepulchres were to be here taken away in order to make room for the city Tiberias whereas our law pronounces that such inhabitants are unclean for seven days.

Parallel for Aבבלי עבודה זרה ב:

תחלה. רומי מלכות לפניו נכנסה במאי ]מיד[ הקב"ה: להם אמר רבש"ע, לפניו: אומרים הרבה עסקתם? תקנינו, שווקים הרבה

עשינו, אלא מרחצאות עשינו לא וכולם הרבינו, וזהב כסף הרבה שוטים הקב"ה: להם אמר בתורה. שיתעסקו כדי ישראל בשביל

כ תקנתם שבעולם, עשיתם, עצמכם לצורך - שעשיתם מה ל עצמכם, בהן לעדן - מרחצאות זונות, בהן להושיב כסף שווקים

וזהב שלי הוא, שנאמר: (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות, כלום יגיד זאת[, ואין זאת אלא תורה, יש בכם מגיד זאת? ]שנאמר: מי בכם

שנאמר: (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה! מיד יצאו בפחי נפש. הקב"ה: להם אמר אחריה. פרס מלכות ונכנסה רומי, מלכות יצאת

רבש"ע, לפניו: אומרים עסקתם? גשרנובמאי גשרים הרבה הרבה ,בשביל אלא עשינו לא וכולם עשינו, מלחמות הרבה כבשנו, כרכים - שעשיתם מה כל הקב"ה: להם אמר בתורה. שיתעסקו כדי ישראל

עשיתם, עצמכם מכס,לצורך מהם ליטול גשרים - תקנתם כרכים לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר: (שמות טו) ה' איש יגיד (ישעיהו מג) מי בכם מלחמה, כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר:

זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה!

“Women have weak minds.”

אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן

“Feminas levitas animi.”

-Gaius, Institutes, 1:190, written c. 161CE

Rashbi’s Attitude about Nature

משנה אבות ג:ז

רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה

:מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו

Rashbi on Working:בבלי ברכות לה

(יהושע א') - לפי שנאמר: - מה תלמוד לומר תנו רבנן: ואספת דגנך, לומר: תלמוד ככתבן? דברים יכול מפיך, הזה התורה ספר ימוש לא

ואספת דגנך - הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל; וזורע חרישה, בשעת חורש אדם אפשר אומר: יוחי בן שמעון רבי בשעת וזורה דישה, בשעת ודש קצירה, בשעת וקוצר זריעה, בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום זרים ועמדו ס"א) (ישעיהו שנאמר: אחרים, ידי על נעשית מלאכתן -מלאכתן - מקום של רצונו עושין ישראל שאין ובזמן וגו'. צאנכם ורעו

דגנך; ולא עוד, אלא נעשית על ידי עצמן, שנאמר: (דברים י"א) ואספתאת ועבדת כ"ח) (דברים שנאמר: ידן, על נעשית אחרים שמלאכת

אויבך וגו'. אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל - ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ניסן ביומי מינייכו, במטותא לרבנן: רבא להו אמר בידן. עלתה ולא -כולא במזונייכו תטרדו דלא היכי כי קמאי, תתחזו לא תשרי וביומי ברבי יהודה רבי משום יוחנן רבי אמר חנה בר בר רבה אמר שתא. דורות האחרונים, דורות הראשונים כדורות שלא וראה בא אלעאי: הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי - זו וזו נתקיימה בידן, דורות

.האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן

Rashbi on Materialism

שמות רבה נג:ג

חוצה שיצא יוחאי בן ר"ש של אחד בתלמיד מעשה ומקנאין אותו רואין התלמידים והיו עשיר ובא לארץ ר"ש וידע לארץ לחוצה לצאת הן מבקשים והיו בו ואמר ונתפלל מדון פגי של אחת לבקעה והוציאן בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי הרי זהב אתם מבקשים אם להם לפניהן, אמר זהב זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו התורה שכר מתן שאין נוטל הוא עוה"ב של חלקו

אלא לעוה"ב

Me and You are Enough for the World

בבלי סוכה מה:

בן שמעון רבי משום ירמיה רבי אמר חזקיה ואמר יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום - מיום ואילמלי אליעזר בני עמי שנבראתי עד עתה, עוזיהו בן יותם ואילמלי עכשיו, ועד העולם שנברא

עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו.

בן שמעון רבי משום ירמיה רבי אמר חזקיה ואמר אני - הן והן מועטין, אם אלף עלייה בני ראיתי יוחי: ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן -

. אני ובני הן

Accepting Sufferingבבלי תענית כא.

אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גדם משתי ידיו, ורגלי רעוע בבית מוטל והיה שחין, מלא גופו וכל רגליו, משתי קיטע אחת פעם נמלים. עליו יעלו שלא כדי מים של בספלין מונחין מטתו ]היתה מטתו מונחת בבית רעוע[. בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואחר כך את פנו כך ואחר הכלים את פנו בניי, להם: אמר הכלים. את לפנות פינו את נופל. אין הבית - זמן שאני בבית מטתי. שמובטח לכם שכל הכלים ואחר כך פנו את מטתו, ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו: רבי! וכי בניי, אני - אמר להם: מאחר שצדיק גמור אתה, למה עלתה לך כך? עמי והיה חמי, לבית בדרך מהלך הייתי אחת שפעם לעצמי. גרמתי משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים. בא עני אחד ועמד לי בדרך, ואמר לי: רבי פרנסני. - אמרתי לו: עד החמור מן לפרוק הספקתי לא החמור. מן שאפרוק עד המתן על חסו שלא עיני ואמרתי: פניו, על ונפלתי הלכתי נשמתו. שיצתה עיניך - יסומו, ידיי שלא חסו על ידיך - יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך שחין. מלא יהא גופי כל שאמרתי: עד דעתי נתקררה ולא יתקטעו. -אמרו לו: אוי לנו שראינוך בכך! - אמר להם: אוי לי אם לא ראיתוני בכך. ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו - דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם

. זו לטובה

Sources of Bavli

A

Rome good or bad

Bavli Avodah Zara – judgement of Rome and Persia

B None

(Gaius on Women)

C Yerushalmi – less detail, no miralces, no return

Attitude of Rashbi from Mishanah and other Bavli sources

Sources of Bavli, cont.

C’ Enough for the world – Bavli

Myrtles – no parallel

B’ Similar to Gamzu story in Bavli. No parallel for 24 aswers.

A’ Yerushalmi – Samaritan becomes the old man, the scribe becomes Yehudah ben Gerim.

Author of the ZoharRejection of authenticityThe first attack upon the accepted authorship of the Zohar was made by

Elijah Delmedigo. Without expressing any opinion as to the real author of the work, he endeavored to show, in his Bechinat ha-Dat that it could not be attributed to Simeon ben Yohai. The objections were that:

If the Zohar was the work of Simeon ben Yohai, it would have been mentioned by the Talmud, as has been the case with other works of the Talmudic period;

The Zohar contains names of rabbis who lived at a later period than that of Simeon;

Were Simeon ben Yohai the father of the Kabbalah, knowing by divine revelation the hidden meaning of the precepts, his decisions on Jewish law would have been adopted by the Talmud; but this has not been done;

Were the Kabbalah a revealed doctrine, there would have been no divergence of opinion among the Kabbalists concerning the mystic interpretation of the precepts (Bechinat ha-Dat ed. Vienna, 1833, p. 43).

These arguments and others of the same kind were used by Leon of Modena in his Ari Nohem. A work devoted to the criticism of the Zohar was written, Miṭpaḥat Sefarim, by Jacob Emden, who, waging war against the remaining adherents of the Sabbatai Zevi movement, endeavored to show that the book on which Zevi based his doctrines was a forgery. Emden demonstrates that the Zohar misquotes passages of Scripture; misunderstands the Talmud; contains some ritual observances which were ordained by later rabbinical authorities; mentions the crusades against the Muslims (who did not exist in the second century); uses the expression esnoga, which is a Portuguese corruption of "synagogue,"; and gives a mystical explanation of the Hebrew vowel-points, which were not introduced until long after the Talmudic period.

In the mid-20th century, the Jewish historian Gershom Scholem contended that de Leon himself was the most likely author of the Zohar. Among other things, Scholem noticed the Zohar's frequent errors in Aramaic grammar, its suspicious traces of Spanish words and sentence patterns, and its lack of knowledge of the land of Israel. This finding is still disputed by many within Orthodox Judaism, although not because of any scholarly proofs, rather because of tradition. Other Jewish scholars have also suggested the possibility that the Zohar was written by a group of people, including de Leon. This theory generally presents de Leon as having been the leader of a mystical school, whose collective effort resulted in the Zohar.

The fact that the Zohar was found by one lone individual, Moses de Leon, and that it refers to historical events of the post-Talmudical period, caused the authenticity of the work to be questioned from the outset. A story tells that after the death of Moses de Leon, a rich man of Avila named Joseph offered Moses' widow (who had been left without any means of supporting herself) a large sum of money for the original from which her husband had made the copy. She confessed that her husband himself was the author of the work. She had asked him several times, she said, why he had chosen to credit his own teachings to another, and he had always answered that doctrines put into the mouth of the miracle-working Simeon ben Yohai would be a rich source of profit. The story indicates that shortly after its appearance the work was believed by some to have been written by Moses de Leon.