כתבתו של רענן שקד על עשור לפייסבוק, מוסף 7 ימים, ידיעות...

31 8 ימים 7 ׀ 03 . 01. 2014

וגם: דניאלה,

חנוך דאום

ודנה ספקטור בסטטוסים

לוהטים

03 . 01. 2014 ׀ ימים 7 8 30

ר: גיא מורד ו אי

בזכותה יצאנו למהפכות וניסינו לשנות את העולם, הכרנו אנשים חדשים, איתרנו חברים מבית הספר היסודי,

חלקנו חוויות ותמונות ופיתחנו התמכרות ללייקים. עשר שנים אחרי שהפייסבוק פרצה לחיינו והפכה לתופעה התרבותית החשובה ביותר של זמננו, רענן שקד ניסה לברר

מה יעלה בגורלה של הרשת החברתית הפופולרית בעולם — אחרי שהאמהות והסבתות כבשו אותה, וכל הילדים

הקּולים עברו מזמן לווטסאפ ולסנאפצ'ט

ן שקד רענ

33 8 ימים 7 ׀ 03 . 01. 2014

הופעתה — הרשת, כמעט שכחנו, נשלטה עד אז כמעט לחלוטין על ידי אנונימיות וזהויות שאין חברתית רשת דרך הוסרה — בדויות כמעט טעם להשתמש בה שלא בשמך המפורש

ובזהותך האמיתית.־השינוי העקרוני הזה איפשר לפייסבוק הש־פעה חסרת תקדים על החיים הציבוריים והפ

רטיים בעשור הראשון למילניום והפך אותה בין המגשרים חברים עם עצמו, בפני ליקום דורות, גיאוגרפיות, שפות ומעמדות. זה נשמע כשכוכב מפחיד הופך זה אבל אוטופי, אולי

־הלכת העצום פייסבוק מאיים לגבור על האינטרנט עצמו, או שאולי זה כבר קרה.

שלמה אקולוגית סביבה היא "פייסבוק טוענת לתוכה", האינטרנט את בלעה שכבר הרב־תחומית מהתוכנית וייסמן, כרמל ד"ר במדעי הרוח של אוניברסיטת תל־אביב. "פעם אנשים וחברות היו צריכים שיהיה להם אתר פייסבוק. לדפי הפך הכל היום — אינטרנט גם הם — מי נבלעו הפורומים האינטרנטיים לקבוצות הפך הכל לפורום? היום הולך עוד פייסבוק. ואם אתה רוצה לצרוך מדיה — אתה נכנס לאתר חדשות? איפה. אתה מסתכל מה אם כיום, אנשים בפיד. הציפו שלך החברים הם לא מסתכלים בפייסבוק, לא יודעים בכלל שמישהו מהחברים שלהם מת, כי המשפחה כבר לא מרימה טלפונים או מפרסמת מודעות — רק

מפרסמת בפרופיל הפייסבוק".איך קרה השינוי הזה?

שרצו 'פורטלים', באינטרנט היו "פעם להיות השער שלנו לאינטרנט. היום בעצם יש הוא השער גוגל לאינטרנט: רק שני שערים שבו אתה מתחיל מהריק, מהאין, ממה שאתה מחפש; ופייסבוק — שהיא השער של היש. כל

מכירה. מי שאני כל שלי. החברים כל היש. יזרוק ומחכה לראות מה העולם אני פסיבית לי היום. ופייסבוק מפתה יותר מגוגל, כי אתה

רוצה את היש". עשר שנים פייסבוק באוויר, ו"עוד לא הבנו אורחות לשינוי זה של הפוטנציאל מלוא את ראש רפאלי, שיזף פרופ' אומר הדמוקרטיה", חיפה. מאוניבסיטת האינטרנט לחקר המרכז

־"לאנשים יש צורך עמוק ביצירת קהילות מבוססות טכנולוגיה — צורך שפייסבוק עונה עליו

־— וזה יעצב מחדש את המערכת הפוליטית, הפעילות הכלכלית, עולם המומחיות, עולם החינוך

והלמידה וקונפליקטים צבאיים, בין השאר".עשר שנים באוויר, ושום דבר הוא לא בדיוק להימנע אם או, — פייסבוק לפני שהיה כמו מפאתוס, שום דבר בעולם שבחוץ הוא לא כפי שהוא בפייסבוק, והתשובה לשאלה מה נשתנה

בעשר השנים האלה היא: בואו נראה.

אתה זה לא אתהנוצקה שעליו הבסיס היא אמיתית זהות פייסבוק. אבל האם הזהות שלי אמיתית באותה

־מידה עבור כל מי שמסתכלים עליי שם? כלומר, כשאמא שלי והבוס שלי רואים שניהם את הפרופיל שלי — את אותו הפרופיל — משהו

־בזהות שלי נסדק, כי בחיים האמיתיים אני מקפיד להראות לכל אחד מהם צדדים די שונים

— ואפילו מנוגדים — באישיותי. ־"קריסת הקונטקסט" — מונח שטבעה חוק

רת המדיה החברתית האמריקאית דיינה בויד — מייצג את הרעיון שלפיו כולם רואים אותנו ברשת החברתית בזהות אחת בלבד — הזהות

הפייסבוקית שלנו, כפי שהגדרנו אותה. "אנחנו מציגים ברשת החברתית זהות אחת — ולא מספיק מודעים לכך שרואים אותה גם אמא שלנו, גם הבן שלנו, גם האדם שעובד איתנו וגם

־אחד שאנחנו בכלל לא מכירים ואישרנו לו חבוייסמן. "במציאות, רות אתמול", מסבירה ד"ר הזהויות שלנו לרוב מאוד תלויות הקשר — אנחנו מדברים אחרת בראיון עבודה, עם החברה הכי קורסים, ההקשרים בפייסבוק אבל וכו'. טובה

ופתאום יש לנו זהות אחת בשביל כולם"."אין יוצר בלבול כללי. אובדן הקונטקסט יותר מידור והפרדה בין האנשים, הכל מתקיים יחד, ולכן יש גם איזה חוסר יכולת להבין מה רלוונטי לי בפייסבוק ולמה אני נענית. אני הרי לא יכולה לפתור את כל בעיות העולם, אבל הומלס שמושיט לי יד מחוץ לבית שלי, זה כן 70 בקשות תרו־ ענייני. בפייסבוק אני מקבלת

מה ו־70 עניינים שנראים הכי חשובים כרגע כי הם בפיד שלי — סודנים, עיראקים, עניים הזה ענייני? מהמקום מה יודעת אני ואיך —של הצפת מידע וקריסת ההקשרים, אנחנו לא יודעים בסוף מה שלנו, ואנחנו גומרים עייפים

מהכל ועוינים לכולם".

לייק זה לא לייקטוב, אבל לפחות כולם אוהבים אותי, לא? כמו רוב האנושות הפייסבוקית, גם אני מוצא את עצמי עושה עם עצמי, מדי פעם כשאני לבד, משהו שאין לי עניין להיתפס בו: בוהה

בעוד עתה, זה שהעליתי בפוסט על באלגנטיות מהבהבים הלייקים כי בתורו, אחד כל מסמנים, המסך,

הפייס של דניאלה

שיעור המשתמשים הגברים

בפייסבוק:

42 אחוז

נפח המידע שמאחסנים

משתמשי פייסבוק:

יותר מ־300 פטה־בייט

טל נברו )בצילום(, 32, אושיית פייסבוק:

"הסטטוס הכי נצפה שלי קיבל 58 אלף לייקים

בלילה. זה סטטוס על סבתי שהעליתי ביום השואה האחרון, והפך

אותה למפורסמת בתוך יום. אנשים ביקשו לפגוש את סבתא, לבקר אותה. בסופרמרקט ובקופת

חולים זיהו אותה, והיא לא הבינה מה רוצים ממנה.

הקופאית אמרה לה: 'את מהמחשב!' והיא אמרה:

'אין לי מחשב'"

אורך שהייה ממוצע לביקור של משתמש

בפייסבוק:

דקות20

לוןכח

ר בי

דחן,

ל וב

, יפי

ף..א

איים:

מילו

צי את רואים מהסוף: תחיל הסוף.

יהיה הסוף הסוף? יהיה מה שסבתא שלכם, אמא שלכם, נמצא ואני שלכם האקסית בפייסבוק, השני את אחד וכולנו נחפש שם את הילדים אותם נמצא לא אבל שלנו, יהיו עסוקים בקבוצה כי הם או בווטסאפ, ט'/1"( מכיתה )"זורמות שלהם בסנאפצ'ט, או במה־שזה־לא־יהיה שיהיה באותו רגע הרשת החברתית שבה אני ואתם לא נהיה.־זה עד כדי כך צפוי. "ברגע שהילדים הלא־קו

ליים מגיעים למועדון, ויותר גרוע — כשההורים למועדון עובר אתה — למועדון מגיעים שלך אחר", אומר לי ד"ר ג'פרי קול, גורו אינטרנט

־ותיק ומי שמוביל את "פרויקט האינטרנט העולמי" באוניברסיטת דרום קליפורניה — מחקר 20 מדינות ובוחן את השפעת הטכנולו־ שכולל

גיה על ההתנהגות החברתית מאז שנת 2000.של העשירי הולדתה שביום מאמין קול פייסבוק, התשובה לשאלה המיתולוגית "איפה

העוגה?" כבר ברורה: היא במקום אחר.כמו דבר שום ראינו לא מעולם "תראה, פייסבוק — מי היה מאמין שרשת חברתית תגיע מהאנשים שליש בפועל אנשים? למיליארד בעולם שיש להם גישה לאינטרנט נמצאים שם, וזה מדהים", הוא אומר. "אבל בארה"ב, קנדה בפייסבוק מתבגרים של השימוש ובריטניה נמצא בירידה. אז פייסבוק תגדל עוד ארבע־

חמש שנים, בעיקר במדינות מתפתחות, והיא לעולם לא תיעלם, אבל היא תהפוך למקום הזה שאליו אתה הולך כדי לתקשר עם אבא ואמא

־שלך. היא תהפוך, בסופו של דבר, לספר הטלפונים של הפלנטה. משתמשים בני 60 — שבוא נודה, הם המשתמשים הכבדים באמת ברשתות

החברתיות — יישארו בפייסבוק".ואנחנו? איפה אנחנו — הצעירים בני ה־58 שנה שמדי מעריך קול זמן? באותו נהיה —פייסבוק חדשה — רשת לגדולה וחצי תעלה חברתית שתהיה חמה אצל הילדים באותו רגע — ב־2013 היו אלה טאמבלר ו־ווטסאפ. 2014, הוא מאמין, תהיה השנה של סנאפצ'ט, הרשת שמאפשרת לכם להעביר במלוא הדיסקרטיות

צילומים דיסקרטיים זה לזה.־"העלייה של משהו כמו סנאפצ'ט באה כתגו

בת נגד לפייסבוק", הוא אומר. "פייסבוק הבינה ־עמוקות את הצורך האנושי לחלוק ולשתף. הג

ענו למצב שמתבגרים שומעים כל הזמן שכשהם ינסו להתקבל לקולג', ובהמשך לעבודה, דבר

־ראשון יסתכלו על עמוד הפייסבוק שלהם. נוצרת התחושה שאולי שיתפנו קצת יותר מדי, וקיים רצון לקחת בחזרה חלק מהפרטיות שלנו.

־יותר מזה, בפייסבוק יש את כל המחויבות החברתית הזאת — צריך כל הזמן להגיב או לצפות לתגובה מאנשים, ובסוף אתה אומר: מספיק עם

זה כבר! ומשהו כמו סנאפצ'ט בא כתגובה".מי־ 1.2 כ על להסתכל קל להגיד. ־קל

ליארד משתמשי פייסבוק )75 אחוז מהם מחוץ יום. מדי מתחברים מהם אחוז 50 לארה"ב. 5.1 ב־2012: החברה הכנסות מיליארד דולר( ולהגיד: נו, טוב,

זה יעבור.אבל לא, זה לא עובר. לא מאז אותו אחר צהריים של יום רביעי, 4 בפברואר 2004, שבו לחץ מארק

ארבעה מתוך השני בנם — ה־20 בן צוקרברג על — פסיכולוגית ואם שיניים רופא אב של והאתר ,manage.com באתר בחשבונו לינק — העולם לאוויר עלה thefacebook.com

־למעשה, לאוויר הפסגות של אוניברסיטת הרווארד.

שמח אינטרנטי אינדקס הוא ־"הפייסבוק בר אנשים דרך רשתות חברתיות בקולג'ים", נכתב בדף הבית של האתר עם עלייתו. ארבעה ימים מאוחר יותר כבר היו רשומים באתר יותר מ־650 סטודנטים. ביום שלמחרת הצטרפו עוד 300. כעבור שלושה שבועות היו רשומים באתר יותר מ־6,000 משתמשים. באוקטובר 2005 היו רשומים באתר חמישה מיליון משתמשים, אבל היה עדיין צוקרברג של הביקור כרטיס על

־כתוב: "אני המנכ"ל, ביץ'!" ובשירותים במשרדי החברה עדיין היו ציורים של נשים עירומות. המשימה הראשונה של כל עובד חדש בחברה עדיין הייתה ללכת לקנות לעצמו את הלפטופ שאיתו יעבוד. צוקרברג עצמו חשב שזה נחמד,

הפייסבוק הזה, לא יותר. היה לא כי בזה, סופר־מושקע הייתי "לא לי ברור שזה הולך להפוך לדבר ענקי כל כך. חשבתי כאילו, 'כן, זה לא רע, אבל זה לא הדבר

האמרי לעיתונאי סיפר ־האולטימטיבי'", קאי דיוויד קירקפטריק, מחבר הספר "אפקט

הפייסבוק".אבל בתוך זמן קצרצר נוסף התברר סופית — פייסבוק את שייסדו המופלאים שארבעת בהרווארד במעונות לחדר שותפים ארבעה — הם הביטלס של הזמן החדש, עם צוקרברג

לנון, המתכנת המבריק דסטין מוס ־בתפקיד קוביץ' כמקרטני, והמעצב אנדרו מקאלם ואיש הכספים אדוארדו סוורין כשני האחרים. העולם

נכנע כמעט ללא קרב והמוני ילדות צורחות — אונליין — הגדירו את הביטלמניה של תחילת

שנות האלפיים תחת הכותרת "פייסוש". ב־2007 פייסבוק הכפילה את עצמה ליותר מ־70 מיליון משתמשים. בפברואר 2008 הוציא לרחובות מוראלס אוסקר בשם קולומביאני שפתח אחרי קולומביאנים אלפי מאות כמה נגד קולות "מיליון בשם פייסבוק קבוצת פאר"ק" — ארגון הטרור הגדול ומפיל האימה של קולומביה. בינואר 2011 שיחקה פייסבוק בכיכר המצרית בהתקוממות מכריע תפקיד תחריר, לא לפני שמצרי מתוסכל ולא קשור

הקבו "אם בשם מצליחה קבוצה פתח ־בכלל צה הזו תגיע לאלף חברים, חברה שלי תשכב

איתי". היא שכבה.לח הממשלה ניסתה האמירויות ־באיחוד

סום את הגישה לפייסבוק בעקבות הקמתה של הקבוצה המקומית "לסביות בדובאי". בישראל הביאה קבוצה של 14 אלף איש, שמחתה נגד בפייסבוק של האוטומטי הגיאוגרפי קטלוגם לשינוי ב"פלסטין", כמתגוררים מתנחלים לפיד יאיר בשם ובחור ל"ישראל". הִקטלוג הפך לשר האוצר אחרי שענה כמעט לכל טרחן

בנפרד בעמוד הפייסבוק שלו.אבל כל האירועים הכבירים האלה נראים כמעט זניחים לעומת העובדה שבאמצע 2008 חלפה מילת החיפוש "פייסבוק" על פני המילה "סקס" בתדירות הופעתה במנוע החיפוש של

גוגל.נתון: מצב אלא היסטוריה, לא השאר קיץ מאז הראשונה המהפכה היא פייסבוק האהבה של 67' שנתנה "כוח לאנשים" — כוח פוליטי וחברתי משמעותי — ויותר מזה: פרצוף עד ששררה האינטרנטית העלטה לאנשים.

מספר המשתמשים הפעילים באופן יומי: 1.26 728 ד ר א י ל י מ

ן ו י ל י מ

העלייה במספר מספר המשתמשים המשתמשים

בין 2011 ל־2012:

26 ן4אחוז ו י ל י מ

הערכת מספר הישראלים בפייסבוק:

פרופ' שיזף רפאלי, ראש המרכז לחקר

האינטרנט באוניברסיטת חיפה:

"פייסבוק ממלאת צורך שיעמוד לעולם:

הצורך בהתאגדות קהילות, הצורך האנושי ליצור

קבוצות, שהולך ונעשה פחות כבול למקום ספציפי.

לכן אין טעם לשאול אם זה טוב או רע. האם כוח

הכובד טוב או רע? זאת עובדת טבע. הצורך שלנו ליצור קהילות הוא עובדה. וגם אם פייסבוק

תיסגר מחר, הצורך הזה לא ייעלם"

המחאות שנולדו בפייסבוק: מימין, מפגינים בתל-אביב. משמאל, הפגנה בכיכר תחריר בקהיר

פייסבוק במספרים

03 . 01. 2014 ׀ ימים 7 8 32

03 . 01. 2014 ׀ ימים 7 8 34

המסך אכן מתרומם; זה מעשה אהבה, והם כולם אוהבים אותי, לא?

הזמן", כל הכיוונים מכל פרגון "זה "על הספר מחברת בוטין, אמה מאפיינת 10 שיעורים שלמדתי כסס כלכלה ואהבה :סטארטאפיסטית", וכיום מלווה חברות בא

תופס כשילד "בארה"ב, מוצר. סטרגיית כדור, ההורה אומר לו, 'נייס קץ'!' ואם הוא

סלא תופס, אומרים לו, 'נייס טריי!' — כלומר, תמיד פרגון. וזה המפתח לבוא ולהוציא ממישהו מידע, כי באופן הזה אתה מדרבן ובסוף בך, ולבטוח איתך לדבר הילד את

סהוא יברבר, וגם אם עשירית מזה תהיה רלוונטית — זה מה שאתה צריך. אז פייסבוק הרלוונטיים והדברים לקשקש לנו גרמה

עבורה מתפשטים מהר".כפתור ה"לייק" — כנראה התרגום הכי אי תציע הדלה האנגלית שהשפה קרוב פעם ל"פרגון" הישראלי — נחנך בס2010 והפך כמעט מיד לסם הפייסבוקי הממכר לא — בפייסבוק קודם דבר שום מכולם. האתר פתיחת לא התמונות, אפליקציית

סלאינספור אפליקציות של מפתחים חיצוניים, לא השקת "ניוז פיד", "מרקטספלייס", מסרים תוכנת לבלוגים, פלטפורמה מיידיים או אפשרות לשיחות קוליות — לא כך לשליטה כל קרוב פייסבוק הביא את עולמית כמו האגודל הזקור. לחיצה קופית,

סאוטומטית כמעט, על הלייק היא קוד הכניסה האמיתי למועדון הגדול בעולם, שבו או שאתה מפרגן עד כלות או שאתה מוציא מישהו להורג בלינץ' וירטואלי ללא גוני

ביניים. של הבטן לדגדוגי מתמכרים ואנחנו גבם. על הפוכים חרדונים כמו הלייק "הקטע של החיזוקים החיוביים המיידיים

סמאוד חזק", אומר פרופ' יאיר עמיחיסהמהפסיכולוגיה לחקר המרכז ראש בורגר, של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה. "יש אינפלציה : ככל שאנחנו רוצים יותר

פר ויותר יותר דברים כפיים, סמחיאות טיים הופכים לציבוריים, כי זה מה שמוכר. ליום סיפור זה כלב נשך בפייסבוק אדם לנשוך צריך הוא שני ביום אבל ראשון,

וגם ללעוס אותו".סוייסמן, שלפני כשלושה חודשים הפסי

קה את פעילותה בפייסבוק, טוענת שהחיבה לך עושים "אנשים אותה. גמרה המזויפת לייק, אבל גם שונאים אותך, כי די, כמה

סאפשר לשמוע על הילדים שלך?! כמה עדסכונים ביום? סתום כבר! וזה מקצין את המ

קום הילדותי שבנו ומחזיר אותנו כאנשים התחש התמכרויות, של למקום סמבוגרים

בנויות, גנון של 'כן לייקק אותי, לא לייקק סאותי'. זה יוצר לנו ארגז חול של ילדים. ומ

כאן גם התגובות הדרמטיות, משפטי השדה, סאווירת האספסוף. אז יש בפייסבוק גם חוכ

מת המונים ואפשרות לקבל סיוע ותובנות, דווקא להשתתף יותר נוטים אנחנו אבל במשפטי השדה בנוסח 'ראית את זה?!' צריך להיות אדם עם רצון חזק כדי שהפיד לא

סיטלטל אותך כמו רפטינג חסר רחמים באמזונס. והבעיה עם ילדים וצעירים שנולדו שאין היא הפיד, לתוך הזה, העולם לתוך

להם חוט שדרה כזה".וליאור לורדית פנו נוספים לפרטים

אדלר מאזור השרון, שבמאי 2011 החליטו לקרוא לבתם התינוקת "לייק". לייק אדלר.

רגש זה לא רגשמו כולנו אותי. שריגשתם מודה סאני

דים שריגשנו אותנו. "ריגשת" היא כנראה התגובה הפייסבוקית הנפוצה מכולן, אחרי

הק השקעה בעליל דורשת והיא סהלייק. ,32 נברו, טל ניכרת. תשאלו את לדתית כיום יועצת שיווק דיגיטלי ומנהלת פיתוח עסקי באתר "אסכולי", שהתחילה כסוג של ריגוש פייסבוק לאחר שפירסמה אינספור סטטוסים מרגשים — או "מרגשים", תלוי את מי שואלים — לצד צילומים מצודדים של, ובכן, עצמה. נראה שנברו פיצחה קוד בישראל; פייסבוק משתמשי בקרב בסיסי

היא מכוונת תמיד לשיא הרגש. "הסטטוס הכי נצפה שלי קיבל 58 אלף לייקים בלילה", מספרת נברו. "זה סטטוס ביום השואה האחרון, על סבתי שהעליתי יום. אנשים והפך אותה למפורסמת בתוך

סביקשו לפגוש את סבתא, לבקר אותה. בסופרמרקט ובקופת חולים זיהו אותה, והיא לא הבינה מה רוצים ממנה. הקופאית אמרה לה : 'את מהמחשב!' והיא אמרה : 'אין לי מחשב'".נברו, שכונתה בעבר "פיית הפייסבוק" ו"ליידי לייק", בנתה לעצמה קהל עוקבים

צי מעט שאנשים סטטוסים בזכות סעצום ניים יותר יכנו "קיטש" )שלא לומר "איף!"(, וכל השאר יכנו "ריגשת". ברשת היא הפכה לא פעם מושא ללעג, אבל נברו עשתה מזה באדלרס מחלקה הקימה ממשית, קריירה מבוקשת. ומרצה ליועצת והפכה חומסקי "המון שנים זילזלו בי מאוד, אבל זה לא כל כך מעניין אותי", היא אומרת. "אני תמיד ובתחילת מבפנים, לי שבא מה כותבת

הדרך כתבתי הרבה יותר דביק".יעלה מה כמובן, הוא, העניין

אני הפלתי אותהנכנסתי לפייסבוק אחרון. נכנסתי רק כי לא

הייתה לי ברירה. אני טכנופוב והיה גדול עליי העניין הזה של עוד משהו טכנולוגי

לתחזק. בקושי הסתדרתי עם הפקסימיליה, אמרתי לאפרת, ואחר כך עם הווייז, אז

פייסבוק עכשיו? בשביל מה? סאבל לא הייתה ברירה וההפקה של "מחוב

רים" הכריחה אותנו לפתוח עמוד. ובצר לי נכנעתי, ומאז אני שם, כמו כולם, ויש לי

תובנות על הדבר הזה, כמו לכולם, ועל הזמן שזה גוזל ועל הסלפי. ואני מתייחס ללייקים

כמו אל מחיאות כפיים, כמו כולם. ואני תוהה לגבי העוצמה של הדבר הזה, כמו כולם.

אבל יש לי ילד בן 14 בבית, שהסביר לי לאחרונה שהפייסבוק, איך לומר, זה כבר

לא הדבר הכי עדכני אצלו בכיתה, וביררתי קצת וגיליתי שילדים בגילו ומתחת לגילו

כבר מוצאים דרכים אחרות להעביר את הזמן ברשת, ופתאום הבנתי שגם אם זה

ייקח כמה שנים, לא בטוח שהפייסבוק כאן כדי להישאר, בטח לא בעוצמה הזו, וכבר

היום קבוצות הווטסאפ חזקות יותר, אפילו הקבוצות המוזרות ביותר )"ניתוח בקע לדוד אבנר"(, ואולי בעתיד הקרוב יקומו רשתות

חברתיות חדשות. ואז חשבתי על זה עוד קצת, והבנתי שמדובר במגמה חדשה ושהיחלשות הפייסבוק נמצאת

ממש בניצניה. ואם מתבוננים על זה ממש לעומק, ובכן, יש סיכוי לא רע שהיום שבו

הצטרפתי לפייסבוק, לפני קצת יותר משנה, היה היום שבו החלה נפילתה. עכשיו אני שוקל גם להצטרף לוייבר, כדי להפיל גם

אותו. סליחה, מישהו בכלל יודע מה הוייבר הזה

עושה, חוץ מלהודיע לך על אנשי קשר חדשים שהצטרפו לוייבר?

הפייס של דאום

תמיד תהיה לנו ההיא מהתיכון שהיינו מאוהבים

בה ואיתרנו פתאום בפייסבוק. ואולי

אפילו נצליח לקבוע איתה לקפה. אגב, לתופעת החברים

שמשתמשים בפייסבוק כמחזירת אהבות קודמות — לפחות

להצצה חטופה — יש כבר שם אמריקאי:

רטרוסקסואלים. וכמו פייסבוק עצמה, היא

לא תשנה את חיינו; רק תגזול מאיתנו

זמן ואנרגיה

מספר בעלי התואר הראשון מכלל

משתמשי פייסבוק:

30

ן87אחוז ו י ל י מ

מספר משתמשי פייסבוק בסין

)למרות שהיא חסומה(:

מספר החברים הממוצע של בן/בת

נוער בפייסבוק:

300

צוקרברג. הג'ון לנון של רביעיית המייסדים המקורית מהרווארד

יהול

וט פ

ק,טו

רסאט

שי,

.פאיי

ם: מי

לוצי

03 . 01. 2014 ׀ ימים 7 8 36

בגורל הנברו־וונאביז בנות ה־13 של עכשיו, כל העולם סרוורי על להעמיס שטורחות בדל גיחה לקניון. "פייסבוק הביאה לקריסת וייסמן. "אנחנו, וחוץ", מסבירה יחסי פנים כאנשים מבוגרים שהצטרפו לפייסבוק, באנו עם עמדה וסדרי עדיפויות ואנחנו רק עושים שנולדים ילדים אבל שיתוף. עכשיו להם 13 עדיין לתוך העולם הזה, בגיל עשר או לא יודעים מי הם בכלל, אין להם פנימיות, לכל share לעשות נדרשים הם ועכשיו פיפס. זה כל הזמן רק לשתף־לשתף־לשתף, בלי להתבשל עם משהו או לפתח עמדות. ואם אתה לא מספיק לפתח משהו פנימי, מה

תוציא החוצה, חוץ מזבל?"

חבר זה לא חבר־לא מזמן יצא לי לא לחבב סטטוס שה

הבלתי חבריי ממעגל מסוימת אם עלתה מוכרים בפייסבוק, ובו סיפרה איך החליטה

דוגמ התינוקת לקריירת ־לשגר את בתה נות. "בסוף עוד תהיי ציפי רפאלי", כתבתי שאני הבנתי ולא ההוא, לסטטוס בתגובה

תולה את עצמי, מיוזמתי, בכיכר העיר. האמא ההיא, בואו נאמר, לא קיבלה את ההערה שלי לגמרי בחיבה — למעשה היא העלתה צילום של התגובה שלי וכתבה לכל עיתונאי קוראים כמוך "לאנשים חבריה: סטנדרטית כתיבה עם אפס ומושתן, קטן

ולעוסה, אתם מוזמנים לבוא ולהיכנס בו".הדיוק העקרוני בהגדרתי הביא לתגובה מיידית של חבריה, ועשרות זרים הפליאו בי בדקות הבאות את מכותיהם הווירטואליות

־)"יש לך כזה קטן"(, עד שנפלתי על המדר־כה הווירטואלית תוך שאני מדמם מהמקל

דת וממלמל: סליחה שהעזתי לחשוב אחרת ממך, וגרוע מזה: לשתף אותך במחשבותיי.

המקרה שלי יוצא דופן רק במינוריות שלו, פייסבוק בחסות וירטואליים לינצ'ים שכן במעין משפט מדינה חצי פעם לא סוחפים קיומו בהמשך טעם עוד אין שבסופו שדה ואנחנו מדברים בפועל של האדם המדובר. מה אנשים, שהם התארגנויות של על כאן

שעדיין מכונה בשפה הפייסבוקית "חברים"."זה שינוי בתפיסה העקרונית של מה זה חברות", אומר עמיחי־המבורגר, "כשהקטע הכמותי ולא האיכותי הופך למרכזי, ואנחנו אוספים חברים כמו בולים. פייסבוק מוכרת לך אשליה שבעולם של יעילות וזמן־שווה־

מסוג יחסים מערכות לקיים אפשר כסף, כזה — מערכות יחסים שלא צריך להשקיע בהן כמעט כלום והן יעילות. אבל מערכת יחסים היא לא סטרילית, היא תובענית, היא דורשת. ופה מציעים לך לשים פוסט ולקבל את אהבת העולם באופן מיידי בתוך שניות. זה סם מאוד מתגמל, אבל הדימוי העצמי כל כי — שאלה בסימן עכשיו נתון שלך

־פוסט הוא מבחן לכמה אני שווה. והאינטימיות בפייסבוק תמיד מזויפת, כי אין באמת במטרה מסרים העברה של יש — דיאלוג

לקבל מחיאות כפיים".־אפשר לחלוק על זה. אפשר לטעון שה

חברים שלך בפייסבוק, בפרט אלה שאין לך מושג מיהם, יצילו את חייך ביום פקודה. "יש את הסיסמה הידועה שמדברת על עוצמתם של קשרים חלשים )עם אנשים שאנו מכירים זה רעיון שאומר שאת רק דרך הפייסבוק(. מה שאנחנו רוצים לקבל מהרשת החברתית החלשים מהקשרים דווקא מקבלים אנחנו נפנה "אם רפאלי. פרופ' מסביר שלנו",

־לרשת בבקשת עזרה בתרומת כליה או במ־ציאת מקום עבודה, סביר שנמצא את מבוק

שנו דווקא בקרב הקשרים החלשים שלנו שם. ־ורשת החברים גם משנה דברים גדולים בעו

למנו — למשל מעמד המומחה. קח את הרופא כמשל: לפני 15 שנה היית הולך לרופא כדי שיגיד לך מה יש לך. אחר כך היית בא אליו כדי להגיד לו מה מצאת בגוגל על מה שיש לך. כיום אתה בא כדי להגיד לו מה אמרו לך

חבריך בפייסבוק על מה שמצאת שיש לך".אלה אותם חברים שבבוא היום לא יהססו, כנראה, להצטרף ללינץ' נגדך אם רק תגיד משהו לא הולם מבחינתם. "יש משהו מפחיד

־בקומבינציה הזאת שיוצר פייסבוק, של הקטנת הפרטיות והגדלת העדריות", אומר ד"ר

־גדי טאוב מהחוג לתקשורת ובית הספר למ

דיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. "זה הביא לעולם כיכר שוק חדשה שבה אפשר לעשות לינצ'ים עם עכבר. פייסבוק היא הרי מין מערכת הגברה ענקית לשמועות, ובתוך

־שעה וחצי יכולה קומבינציה דליקה של רכלנות מזה ומוסרנות מזה לפנות נגד כל מי העיר. בכיכר אותו ולתלות ושונה שחריג

־פייסבוק היא מין כר מרעה חסר גבולות למנטליות של העדר".

מהפכה אינה מהפכההצעדה במצרים, המהפכה ישנן וכן,

ההתקו הקולומביאנית, המחתרת ־נגד ממות נגד תוצאות בחירות 2009 באיראן רוטשילד שדרות של החברתית והמחאה 2011. כולן עברו דרך פייסבוק. ולפע־ ־ב

מים אפילו החלו שם. כבר הופיעה פייסבוק הפוליטיזציה של 2004, כשס־ ־בשבועות הראשונים לקיומה ב

טודנטים בהרווארד החלו להשמיע דרכה את הפ תמונת החלפת באמצעות ־עמדותיהם

רופיל שלהם בקובייה ובה טקסט או הצהרה פוליטית כלשהם — אקט פופולרי עד היום.

יש הטוענים שפייסבוק מסוגלת להוליד "לרא אמיתיות. הפיכות ולחולל ־מהפכות

מי — האיסלאם במדינות המתונים שונה, שתמיד היו לכודים בין המשטרים הנוקשים

־שהחזיקו בכל הכוח של המדינה, לבין האיסלאמיסטים שהחזיקו בכל הכוח של המסגד — מצאו מקום משלהם להתכנס בו ולשאוב בעבר כתב החברתית", הרשת כוח: ממנו תומס פרידמן מה"ניו־יורק טיימס". אבל עם חלוף הזמן נדמה שאין לפייסבוק — או לרשת חברתית כלשהי — דרך ממשית להחליף את

הרחובות הזועמים והיציאה אליהם בפועל.מילאה תפקיד איזה "כששואלים או תחריר בכיכר בהתארגנות פייסבוק

־בהורדת מחיר הקוטג', כל המתלהבים אומרים: תראו איזה יופי, בפייסבוק כל ממזר מלך", אומר רפאלי. "אבל המבקרים יגידו:

־לא. מהפכות פוליטיות עושים רק באמצעות קבוצות שהקשרים בין חבריהן חזקים. להעלות שר אולי יכולים חלשים קשרים אוצר, אבל לא להביא ממש מהפכה. קשרים

־חלשים תמיד יימשכו לאמצע. לכן המהפכה, בפרפראזה, לא תצויץ".

פחותה, במידה )וגם, פייסבוק כן, אבל מחדש לחלוקה לשמש ממשיכה טוויטר(

־של ריכוזי הכוחות. "הפירמידה לא מתהפכת, אבל היא מתחילה להיות שטוחה יותר, יותר לנו יש יותר, שטוחה שהיא וברגע כוח — רק שזה כוח שעובד לפי חוקי משחק

הראשונה שהג הייתה ופייסבוק ־מסוימים, דירה את החוקים האלה", אומרת אמה בוטין.מגיעים רובנו יום של שבסופו אלא לפייסבוק כדי להתנחם ולהרגיש טוב לגבי

־עצמנו מול תמונת עולם המחמיאה לנו ספציפית מבלי לרצות לחולל שום מהפכה.

— גייזינג' 'נאוויל מאוד היא "פייסבוק משהו שמעודד אותך להסתכל על הפופיק של עצמך", אומר רפאלי. "ישנה בועתיות בה מסתכל שאתה מראה זו — בפייסבוק והיא אותה הצבת אתה ספציפית, היא כי קבוצת זו תמונה. של מסוים סוג מכתיבה

ד"ר כרמל וייסמן מהתוכנית

הרב־תחומית במדעי הרוח של אוניברסיטת

ת"א, התנתקה מהפייסבוק:

"הייתי בפיקניק עם חברים. פתאום ראינו

בת יענה. כולם התחילו לצלם אותה, גם אני

צילמתי ופתאום חשבתי: בשביל מה? הרי אין לי פייסבוק. החזרתי

את הטלפון לכיס ופשוט בהיתי. אחרי שבוע

הסתגלתי שוב לחוות דברים בלי הצורך לתעד

או לשתף אותם"

מספר הלייקים היומי הממוצע

בפייסבוק:

מיליארד4.5

מספר עובדי פייסבוק: ממוצע השהייה החודשי באתר

למשתמש:

351 4,619 מספר התמונות

הממוצע שמעלים משתמשי

פייסבוק ביום:

350 מיליון* הנתונים מעודכנים ל־2013 ונלקחו מאתרי חברת דיגיטל מרקט רמבלינג )DMR(, סטטיסטיקבריין וחברת באזילה

ככה זה נראה מבפנים. חוות שרתים של

פייסבוק בלפלנד, שנחנכה בחודש שעבר

פיף.

.אאיי

ם: לו

צי

דקות

׀ ימים 7 8 38

שלכם. טוב הכי הנעלבי פרצוף את ממני תחסכו הסיבה שאני לא מאשרת אתכם בפייסבוק היא כי אני לא שם. זאת אומרת, פעם, לפני איזה ארבע שנים, באמת פתחתי שם דף עם השם שלי, והתמונה היחידה שהצלחתי להעלות הייתה זאת מ"מחוברות", שבה אני נראית כמו האמא החורגת המרושעת של שלגייה. מאז הפרופיל הזנוח שלי

סתם שוכב שם, מעלה אבק וירטואלי ומבייש אותי עמוקות.אם זיכרוני אינו מטעה אותי, מה שתלוי שם כרגע הוא כמה ניסיונות מג'עג'עים שלי להתחיל: "הלו? פה כותבים את הבלוג? סליחה, את הפוסט? יוההההו, חגית, את יכולה לעזור לי?" וגם בוחן פתטי במיוחד שעשיתי פעם: "בחני את עצמך, איזו דמות

את ב'סקס אנד דה סיטי'?"הנישואים בשלהי במיוחד ובודד קשה בלילה אותו עשיתי שלי, ולרגע לא העליתי על דעתי שהמלשינון המשוכלל שמארק צוקרברג המציא אשכרה יפרסם את התוצאות שלו לעיני כולם.

־מאז כל מי שנכנס לעמוד שלי יכול לראות עד כמה אינטליגנטית ומעודכנת אני. השנה היא אוטוטו 2014, ואני עדיין סנאית ו־50 אחוז 50 אחוז קארי הווגינה הפטפטנית מהניינטיז שהיא

סמנתה. נהדר. שבועיים שלי הפרופיל את סגרתי נכנסה מישהי הסיבה: שפתחתי. אחרי לפייסבוק שלי כדי לבשר לי מה דעתה עליי ועל החיים שלי. היא לא חסכה ממני המלומדת דעתה חוות את לא כלום. שהבת שלי כנראה תתאבד כשתגיע לגיל 17, כי יש לה אמא כמוני. לא את רשמיה

־המרתקים על מה שהיא כינתה "הנרקיסיות שלך", בעודי חושבת לעצמי בזעף, "זה נרקיסיזם, יא אנאלפביתית, לפחות תלמדי את המילה". לא יכולתי להאמין, האישה הזאת בחרה להיכנס לעמוד שלי מזה, וגרוע וללכת. בי לפגוע כדי רק היא לא חששה לעשות את זה תחת השם

האמיתי שלה. וכך הבנתי: חלפו הימים שבהם אנשים

־היו משמיצים אותך בעילום שם, או מרכלים עליך מאחורי הגב ומאוד מתביישים להסתכל לך בעיניים אחר כך. הפייסבוק גרם לכולם להאמין שהם מינימום הוגה דעות חשוב, סימון דה בובואר של קריית־־עקרון או ברנאר־אנרי לוי, וכל מה שנו

תר לאנשים אחרים לעשות הוא לחכות את ישחררו שבו לפוסט פיהם, למוצא

־דעתם המלכותית על כל נושא, מהסילבסטר ועד אייל גולן.

וזה בדיוק העניין. מארק צוקרברג כאילו יצר פה דמוקרטיה, כאילו נתן לאדם ה"רגיל" רשות להביע את דעתו במדורת השבט הכי חשובה ופופולרית, אבל בפועל הוא לא שינה דבר. אנשים עדיין יסתכלו על התמונה שלכם ועל רשימת חמשת הספרים ששינו את חייכם ויחשבו לעצמם, "איזו פוסטמה, לא מספיק שהיא מעריצה את פאולו קואלו, היא גם קוראת לו פאולו קואלה". ולא, זה לא ישנה שהם יעשו לכם לייק, זה יהיה לייק מטעמי ליקוק פוליטיים של לייקק לי ואלייקק לך. בפועל, מי שחכם, מי שיודע

־לדבר ולכתוב ולהעביר רעיונות מורכבים, עדיין ינצח, ומי שאנשים בורחים ממנו בברזייה מחשש שיגיד את כל הדברים הכי צפויים על "אקס פקטור" )בוא'נה, שירי מימון הזאת תותחית,

אומרת כל מה שהיא חושבת, הא?( יישאר נחות. אז נכון, יש כמה בחורות בפייס שאינן כותבות טובות, ובכל זאת הן אושיות מצליחות ואהובות עם אלפי עוקבים. אבל אם תבחנו את הפוסטים שלהן היטב, תגלו שבכל זאת יש בהן משהו: מרגש, רענן, שלא מתבייש להיות את עצמך, גם כשמאשימים אותך בקיטש יתר.

־שזה בדיוק מה שאני מנסה להגיד, היחידים שמנצחים את השקר של הפייס הם אלו שלא נתנו לאשליית ה"אני חשוב כי יש לי עמוד משלי לפרסם בו" לנצח אותם; אלה ששמרו על שמץ מהאישיות שלהם, ממי שהם באמת, גם מול

־ההשטחה הדיגיטלית הזאת, של כדאי לכ

תוב לבעלי שיר אהבה לכבוד יום הנישואים ולא לספר שאני ־משועממת ממנו, רק כי אנשים נותנים לייקים אוטומטיים לה

פגנות אהבה. "האם את באמת מעוניינת להישאר פה ולהיחשף לכל האנשים האלו?" שאלתי את עצמי. "האם את באמת מוכנה לפתוח כל בוקר בלשמוע מה יש להם להגיד, גם אם הם לא מתקיפים אותך?" והתשובה הייתה לא, אני מעדיפה לא להתחבר למקום שמפרסם את כולם בלי תנאי כניסה מינימליים, ולצערי הסיבה לכך לא

ממש מחמיאה לי. כנראה בסופו של דבר אני לא כל כך סובלנית לדעות של אנשים אחרים. כלומר, אני מעוניינת לשמוע אותך, רק אם אתה מבריק, או שיש לך דרך יפהפייה לחבר מילים יחד, או שיש בך

־משהו אחר, משהו מקורי, שלא נתת לישראליות העדרית והצפויה כל כך לרצוח. אבל אין לי שום כוונה לשבת בדמוקרטיה השקרניקית של מארק צוקרברג ולהעמיד פנים שכולם שווים בעיניי. הם לא, לפחות לא עד שילמדו לכתוב כמו שצריך או, להיות לנסות הבעה, בכישרון אותם חנן לא במידה שאלוהים אנשים רגישים או מעניינים שחושבים אחרת. כל השאר, אלו שחושבים שלכתוב "שיואו, איך אני אוהבת את החורף?" זה משהו שצריך לקבל עליו זר אגודלים זקורים – הם מבחינתי בול מה שעליסה בארץ הפלאות אמרה עליו: "אני

־לא מפחדת מכם. אתם שום דבר פרט לחפיסת קלפים".

לפעמים אני תוהה אם הייתי בן אדם יותר טוב, או כותבת יותר טובה, אם הייתי

־מפסיקה להיות כל כך אליטיסטית ואששל דעות ולקרוא לראות טורחת כרה אני אז אבל בפייסבוק. אחרים אנשים

המ הוא שלי שהמוח לעצמי ־מזכירה קום היחידי שבו אני עדיין יכולה להיות אישורי נותן לא שלי המוח לא, מלכה. כניסה לכל אחד, הוא לא מעוניין לפקוח עין בבוקר ולהישטף ישר לביוב סואן של שבא לאן אותו לשאת שיכול מחשבות מדברים כולם אם אותי מעניין לא לו.

אלי להיות הפכו הטבעונים כמה ־על מים. במוח שלי אני הדיקטטורית היחידה ששולטת. לשם ייכנס רק מי ומה שנראה

לי ראוי למחשבה. לפחות בטוויטר יש איזה ניסיון להיות שנון משהו תווים ב־140 לכתוב מעניין, באמת נגד הסלבית שכולם שונאים כרגע, משהו מצחיק או חכם שישבת וחשבת עליו

־ושיכול לסכן אותך, כי חשפת משהו מעצמך כשכתבת אותו. לא לשחרר איזה: "אני שונאת אותה, היא מעצבנת", ואז לשבת לצפות ל־300 לייקים בתמורה. בתמורה למה בדיוק? לשנאה ישראלית צפויה ובנאלית ששימפנזה היה יכול להביע יותר טוב בתיפוף על החזה שלו. ואל תגידו לי: טוב, אז תאשרי רק את החברים שמעניינים אותך, ואז תוכלי לקרוא את זה כמו עיתון של אנשים שאת אוהבת. כולנו יודעים שזה אף פעם לא נגמר בזה, הזרם האפור והמדכדך של הכלום מוצא דרך

להיכנס גם לשם. להיות חייבת פשוט שאני לי להגיד ממשיכים אנשים בפייסבוק. שזה אחלה "כלי עבודה". אבל יש רק בעיה אחת. "כלי עבודה" שייך לקבוצת הביטויים שאני פשוט לא יכולה לשמוע

־בלי לרצות לתפוס את מנהל השיווק הראשון שאמצא ברחוב ול־חבוט לו על הראש שוב ושוב בתרווד. כן, "כלי עבודה" נמצא בר

שימת הביטויים השנואים, יחד עם מילים כמו "למנף", "למקסם יכולות" או, הגרועה מכולן, "לתעדף".

ובכל זאת, מדי פעם אני מוצאת את עצמי חושבת, היי, אולי בכל זאת אני אתחבר מחדש? אחרי הכל, אני עיתונאית. ומה יותר טוב בשבילי מלהתחבר לרחשי ליבו של הישראלי הממוצע, להבין על מה כולם מדברים עכשיו? אבל אז אני נזכרת בממשק המזעזע של הדבר הזה, שהוא אולי הדבר הכי קל לתפעול עבור מיליארדים של אנשים, אבל לא בשבילי, בעלת המוח המוזר והנוטה חזק מדי שמאלה. לא, אני פשוט לא מבינה מה לעשות עם הוול הארור הזה

שלי. ולמעשה, אני לא בטוחה שאני מבינה בכלל מה זה וול.

הפייס של דנה

למה אני לא שם

כנראה בסופו של דבר אני לא כל כך

סובלנית לדעות של אנשים אחרים. כלומר, אני מעוניינת לשמוע

אותך אם אתה מבריק, או שיש לך דרך יפהפייה

לחבר מילים יחד, או שיש בך משהו מקורי, שלא נתת לישראליות העדרית כל כך לרצוח. אבל אין לי שום כוונה לשבת בדמוקרטיה

השקרניקית של מארק צוקרברג ולהעמיד

פנים שכולם שווים בעיניי. הם לא

החברים שלך, ומה שאתה רואה זה מי שבחרת לראות. וכשתתחיל לכתוב סטטוסים, יהיה לך תא הדהוד שאתה עיצבת". וככה לא מתחילים מהפכות. פשוט כי אין דרך לפגוש שום צד שני.

והסוף הוא לא הסוףפייסבוק. של סופה על להתווכח אפשר

נהוג להתווכח. הספדים של גדולה תעשייה עכשיו "יש לפייסבוק", אומר רפאלי. "יש הטוענים שהיא תגמור בגלל עודף פרסום. יש הטוענים שזה יהיה בגלל שהמתבגרים עוזבים. יש הטוענים שלהם. הפרטיות מהפקעת נמאס שלאנשים טקסטואלית עדיין שפייסבוק הטוענים ויש יש אותה. יחליפו ויוטיוב אינסטגרם ולכן הטוענים שהיא מציפה במידע ואין לנו עודף זמן. זו תעשיית הספדים שתמשיך לפרנס יפה את בעליה, אבל בסוף, פייסבוק ממלאת צורך קהילות, בהתאגדות הצורך לעולם: שיעמוד

ונע שהולך קבוצות, ליצור האנושי ־הצורך שה פחות כבול למקום ספציפי. לכן אין טעם לשאול אם זה טוב או רע. האם כוח הכובד טוב או רע? זאת עובדת טבע. הצורך שלנו ליצור קהילות הוא עובדה. וגם אם פייסבוק תיסגר

מחר, הצורך הזה לא ייעלם".בינתיים פייסבוק עושה קולות הפוכים: היא קשה עובד כשצוקרברג להתעצם, ממשיכה

־לקראת טוטאליות. "האסטרטגיה שלו היא לגרום למצב של פייסבוק־שווה־אינטרנט", אומר שלו החברות רכישת "גם עמיחי־המבורגר.

־מראה ניסיון להפוך את פייסבוק למשהו טוטאלי, והם מתקדמים לשם. גם הענקיות האחרות — גוגל ואמזון — שואפות לטוטאליות, ואנחנו מתמסרים לזה בחיוך כי רווחי הכאן והעכשיו

־שהן נותנות לנו גורמים לנו לשעבד את הפרטיות שלנו. אני נמצא באינטרנט מאז בריאתו, וזה אבסורד שמרוח החופש של תחילת הדרך

הגענו עכשיו לעידן האחים הגדולים".במו עצמם את שמשחררים מי יש אבל לחזור החליטה למשל, וייסמן, כרמל ידיהם. למצב שבו היא רק עוקבת אחר פייסבוק ולא מתקשרת דרכו. "הבנתי שאני חייבת לשים לזה סוף וחזרתי למצב מדיה 1.0. תאמין לי, בשבוע הראשון היה לי אפקט 'שיתוף פאנטום' — הייתי בפיקניק עם חברים בפארק, פתאום ראינו בת

־יענה. כולם התחילו לצלם אותה, גם אני צילמתי ופתאום חשבתי: בשביל מה לי לצלם? אין לי פייסבוק, איפה אני אשים את זה? החזרתי את הטלפון לכיס ופשוט בהיתי, לא הבנתי מה אני צריכה לעשות. אחרי שבוע הסתגלתי שוב לחוות דברים בלי הצורך לתעד או לשתף אותם,

ומאז אני לא מסתכלת לאחור".לפני שנים חמש עוד תגדל "פייסבוק

"וחב קול. ג'פרי מסכם בקיר", ־שתתנגש רות וממשלות ימשיכו לחשוש ממנה — כל מי

שלי מאובדן חושש בכוח ומחזיק ־שבשליטה את הופך שליטה אובדן לפעמים בגללה. טה אבל יותר. לרע ולפעמים יותר לטוב העולם הדבר הבטוח הוא שרשתות חברתיות הן הדבר האמיתי בשביל אנשים באינטרנט, והן כאן כדי

להישאר".שהיינו מהתיכון ההיא לנו תהיה ותמיד מאוהבים בה ואיתרנו פתאום בפייסבוק. ואולי

אגב, לקפה. איתה לקבוע נצליח אפילו שמשתמשים החברים לתופעת

בפייסבוק כמחזירת אהבות קודמות — לפחות להצצה חטופה — יש כבר רטרוסקסואלים. אמריקאי: שם לא היא עצמה, פייסבוק וכמו תגזול רק חיינו; את תשנה

מאיתנו זמן ואנרגיה. †[email protected] יה

מדרו

נד א

וי, ל

חרש

ב: ש

מחד

בועי

ר ואיו

צוקרברג. חוגג עשור

כתבתו של רענן שקד על עשור לפייסבוק, מוסף 7 ימים, ידיעות...

Social Media