parshat behar-bechukotai · through us. thus, the parashah is named behar and not behar sinai,...

Chumash VayikraThe Book of Leviticus

5772/2012

Parshat Behar-Bechukotai

THE TORAH - CHUMASH BEMIDBARWITH AN INTERPOLATED ENGLISH TRANSLATION

AND COMMENTARY BASED ON THE WORKS OF

THE LUBAVITCH REBBE

Copyright © 2004by

Chabad of California, Inc.

Published byKehot Publication Society

770 Eastern Parkway, Brooklyn, New York 11213718-774-4000 / Fax 718-774-2718

Order Department:291 Kingston Avenue / Brooklyn, New York 11213

718-778-0226 / Fax 718-778-4148www.kehotonline.com

All rights reserved, including the right to reproduce this book or portions thereof, in any form, without permission,

in writing, from Chabad of California, Inc.

The Kehot logo is a trademark of Merkos L'Inyonei Chinuch, Inc.

ISBN 0-8266-0193-6

Published in the United States of America

Copyright © 2006-2012by

Chabad of California

A project ofChabad of California

741 Gayley Avenue, Los Angeles, CA 90024310-208-7511 / Fax 310-208-5811

Published byKehot Publication Society

770 Eastern Parkway, Brooklyn, New York 11213718-774-4000 / Fax 718-774-2718

[email protected]

Order Department:291 Kingston Avenue, Brooklyn, New York 11213

718-778-0226 / Fax 718-778-4148www.kehot.com

All rights reserved, including the right to reproduce this bookor portions thereof, in any form, without permission,

in writing, from Chabad of California, Inc.

The Kehot logo is a trademarkof Merkos L’Inyonei Chinuch, Inc.

ISBN: 978-0-8266-0193-3ISBN: 978-0-8266-0195-2 (set)

Published in the United States of America

THE TORAH - CHUMASH VAYIKRA

GENESISBereishit

NoachLech Lecha

VayeiraChayei Sarah

ToldotVayeitzei

VayishlachVayeishev

MikeitzVayigash

Vayechi

EXODUSShemotVa’eira

BoBeshalach

YitroMishpatim

TerumahTetzaveh

TisaVayakheil

Pekudei

LEVITICUSVayikra

TzavShemini

TazriaMetzoraAcharei

KedoshimEmor

BeharBechukotai

NUMBERSBemidbar

NasoBeha’alotecha

ShelachKorachChukat

BalakPinchas

MatotMasei

DEUTERONOMYDevarim

Va’etchananEikevRe’eh

ShoftimTeitzei

TavoNitzavimVayeilechHa’azinu

Vezot Habrachah

32 בהר

197

B ehar means “at the mountain,” referring to Mount Sinai, the site of the Giving of the Torah. The first verse in this parashah reads, “And God spoke to Moses at Mount Sinai, saying….” Now, as we all know, the bulk of the Books of Exodus,

Leviticus, and Numbers was given at Mount Sinai, so why is this fact suddenly empha-sized? There is evidently something about the content of this parashah that is more intrinsi-cally bound up with Mount Sinai than the rest of the Torah—but what is it?

As a matter of fact, the opening content of the parashah seems almost antithetical to the people’s exalted spiritual state at Mount Sinai. Let us recall that Mount Sinai was the scene of what was arguably the most intense Divine revelation ever experienced by any nation or individual in history, when the Torah was given. Here, as well, the bulk of the Torah’s laws were explained in detail, as God communicated with Moses over a period of almost a full year. At the foot of the mountain, the Tabernacle was first set up, in which God again revealed His presence to His people in the heavenly fire that consumed the daily sacrifices on an ongoing basis. In short, it was at this exalted mountain that our people attained the most sublime spiritual heights, thereby being freed from the confines of mundane exis-tence and human experience.

In contrast, the commandments and human concerns that open parashat Behar are quite mundane. The injunction to refrain from working the land in the seventh year entailed grappling with very practical, material matters; the Torah itself seems to acknowledge this as it addresses the skeptical question, “If you should wonder, ‘What will we eat in the sev-enth year?’”1 From there, until the end of the parashah, the subject matter gets progressively further from the spiritual heights we associate with Mount Sinai. We are told that should we not refrain from agricultural pursuits during the seventh year, we will eventually be forced to sell our assets, then our inheritance, then our home, then to borrow on interest. If we do not stop this downward spiral of spiritual descent, we will ultimately have to sell ourselves as slaves to a fellow Jew, then to a gentile, and then as an attendant in the service of idolatry.2 The depths to which a human being can sink in defiance of God’s law stand in sharp contrast to the sublime images evoked by Mount Sinai.

The answer to this conundrum is, of course, that this contrast is intentional, that the

1. Below, 25:20.2. Kiddushin 20b; Sifra 25:47, cited in Rashi et al on 26:1.

בהר32Behar

Overview

OVERVIEW OF BEHAR

198

striking reference to Mount Sinai that constitutes the beginning and name of this parashah is meant to inspire us and instruct us how to overcome the darkness of a world that encour-ages and promotes the skeptical notions and degenerate materialism detailed in the rest of the parashah.

On our own, we are indeed incapable of elevating our environment, since we are “stuck” within it, functioning as a part of it. Nature follows the immutable laws of cause and effect, of biological, psychological, and sociological determinism, and every aspect of our lives is subject to these laws. As such, we are prisoners within nature, and, in the sages’ words, “a prisoner cannot free himself from his own imprisonment.”3 Only a force from without can release someone who is locked within.

It is the Torah—our link to God’s transcendent, infinite will—that endows us with the ability to overcome the limitations of nature and the natural mentalities of our environ-ment. The spiritual bond we forge with God through studying the Torah and observing its commandments affords us the transcendent “strength” necessary to break out of the downward cycle of spiritual degeneration. Thus, parashat Behar opens with an allusion to the Giving of the Torah at Mount Sinai.

Yet, it is not enough to possess this inner strength; we have to be able to channel it into our lives in order to make use of it. In order to channel Divine strength, we have to be self-less, transparent, and devoid of any desire for self-aggrandizement. This ability, too, we draw from the fact that God gave the Torah on Mount Sinai.

�

By naming this parashah with the single word Behar (“at the mountain”) rather than with the full phrase Behar Sinai (“at Mount Sinai”), Jewish tradition has chosen to emphasize the fact that the Torah was given on a mountain, rather than emphasize what mountain it was given on.

Yet, we are told in the Midrash that God chose to give the Torah on Mount Sinai because it was the lowest—i.e., humblest—mountain.4 But if God meant to teach us humility, logic would insist that He give the Torah in a valley, or at most on level ground. What is the paradox implied in the lowest of mountains?

Although the importance of humility and self-abnegation before God’s will cannot be overemphasized, integral to serving God is also a certain measure of pride.5 A totally self-less person will feel powerless when he encounters the challenges, doubts, cynicism, and mockery of a world that obscures Godliness. After all, what credibility does he have to stand up against these and oppose them? Hence, we must all be “mountains”; we must master the art of asserting ourselves as the representatives of God on earth. This lesson is so fundamental, so important, that the Shulchan Aruch, the Code of Jewish Law, opens with it, as if to imply that our fulfillment of all the laws that follow depends upon internalizing the awareness that we must never be ashamed in the face of scoffers, but boldly assert our commitment to God’s laws at all times.

Still, personal pride—assuming the credit for our accomplishments—has no place in Judaism. The constant awareness and consciousness of God that Judaism requires us to maintain does not allow us any aggrandizement of personal dignity or self-importance. The pride we are to feel is God’s pride: the recognition that we are charged with His mis-

3. Berachot 5b. 4. Targum Yonatan ben Uziel, Judges 5:5, Psalms 68:17; Midrash Tehillim 68:17; Likutei Torah 3:15b ff.5. See Sotah 5a; Shabbat 67a (“Every Jew is a prince/ss” [i.e., God’s child]); Shulchan Aruch HaRav, Orach Chayim 1:1.

199

OVERVIEW OF BEHAR

sion. This is the source of our dignity and the impudence we must manifest in order to affront the cherished notions of the natural order. In fact, it is precisely true self-abnegation that enables us to exhibit true self-assertion: when we have lost all sense of ego, we are no longer aware of ourselves, including our self-abnegation; our consciousness of self has been supplanted by our consciousness of God. We are no longer “us”; we are God acting through us. Thus, the parashah is named Behar and not Behar Sinai, reflecting the fact that total humility annihilates even the consciousness of our own humility (Sinai), leaving only Divine self-assertion (Behar).

Thus, the mountain of choice for the Giving of the Torah was the most modest one, Mount Sinai—a mountain, indeed, but a mountain of absolute humility.6

6. Sichot Kodesh 5740, vol. 2, pp. 86-91; Likutei Sichot, vol. 17, pp. 304-307; ibid., vol. 22, pp. 159-163; Sichot Kodesh 5737, p. 755.

בהר FIRST READING

ONKELOS

200

RASHI

1. ישעיה לג, יב. 2. תהלים פ, יז. 3. שמות כג, יא.

והלא סיני, הר אצל ה מט ש ענין מה סיני. הר 1 בנאמרו ה מט ש א, מה יני? אל מס נאמרו צות המ ל כן נאמרו ל יני, אף כ ללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מס כהנים, תורת כ נויה ב ך ש יני. כ ללותיהן ודקדוקיהן מס כת מט ש מצינו לא ש לפי ה: רוש פ ך כ ש לי ונראה תורה, נה מש ב מואב ערבות ב נית ש נ ש קרקעות יני, מס נאמרו ן ל כ ופרטותיה ללותיה כ ש למדנו ה, ר למש דב נ בור ש ל ד אן על כ ד כ תוב ולמ ובא הכנו ללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונש ם כ ל יני היו כ ס מ שאמר נ ם ש ש ם ה', כ ת לה'. לש ב ערבות מואב: 2 ש ברמים: ולכ דות לש לארץ. 4 יהיה ית: ראש ב ת ב ש ב"לא ותרגומו: זמורותיה, קוצצין ש תזמר. לא רפה באש סוחים", "ש תכסח", ודומה לו1: "קוצים כה והיא סוחה"2: 5 את ספיח קצירך. אפלו לא זרעת כקרוי הוא ציר, הק עת ב ה ב פל נ ש רע הז מן צמחה קציר, אר ש כ בו מחזיק להיות תקצור. לא "ספיח": ני ת ב הנזרת והפרש א הפקר יהיה לכל: נזירך. ש אלאינך אותם תבצר. לא ם: הפקרת ולא מהם אדם ת הארץ וגו'. אף ב פקר: 6 והיתה ש א מן המ בוצר, אלבהנאה ולא באכילה לא עליך, ים אסרת ש י פ על

א ית, אל בעל הב הם כ לא תנהג ב א ש ים, אל אסרתת ב ש בך: ותוש כירך וש ה את ה, ב וים ש יהיו הכל ה ה אוכל, ואי את בות את הארץ לכם לאכלה. מן השאמר3: נ ך ולאמתך. לפי ש מור: לך ולעבד אוכל מן השאכילה ב אסורים יהיו יכול ך", עמ אביני "ואכלו ולאמתך", ך ולעבד "לך לומר: למוד ת ירים? לעשכירך אן: ולש פחות אמורים כ עלים ועבדים וש הרי בחיה אם ה. ולחי ך 7 ולבהמת הגוים: אף בך. ולתושמה עליך, זונותיה מ ש ן, כ ש כל לא המה ב אוכלת, ל כ ה: לחי המה ב יש מק ך"? "ולבהמת למוד לומר תך מן דה — האכל לבהמת חיה אוכלת מן הש זמן שמן ך לבהמת ה ל כ — דה הש מן לחיה לה כ ית, הבה יעש יכול נים. ש מטות ש נים. ש תת ב 8 ש ית: הבאחריהם? יובל ה ויעש ה מט ש רצופות נים ש בע שעמים", הוי אומר: בע פ נים ש בע ש למוד לומר: "ש תוגו'. בע ש ימי לך והיו ה: זמנ ב ה מט וש ה מט ש ל כה עש מטות, ש ית עש לא ש י פ על אף ש לך, יד מגל מקרא: נה. ופשוטו ש ע ש עים ותש יובל לסוף ארבעים ארב ר למספ מטות הש נות ש בון חש לך יעלה

ע: ותש

טורא ב ה מש עם יי יל 25:1 ומל

ני ב עם ל 2 מל למימר: דסיני

תעלון ארי להון ותימר ראל יש

מט י אנא יהב לכון ותש לארעא ד

ית 3 ש יי: קדם תא מט ש ארעא

נין ש ית וש חקלך זרע ת נין ש

ה: עללת ית ותכנוש רמך כ כסח ת

תא מט ש ניח ביעתא ש א ת 4 ובש

מט קדם יי חקלך תש יהי לארעא ד

5 ית תכסח: וכרמך לא תזרע לא

בי ענ וית תחצד לא דחצדך י ת כ

תא מט ש נת ש תקטוף לא בקך ש

ת ארעא מט יהי לארעא: 6 ותהי ש

ך ולאמתך לכון למיכל לך ולעבד

ך: עמ דירין ד ולתותבך ולאגירך

בארעך י ד ולחיותא 7 ולבעירך

8 ותמני למיכל: ה עללת כל הי ת

נין ש בע ש נין ש ד ן מט ש בע ש לך

בע ש יומי לך ויהון זמנין בע ש

נין: ע ש עין ותש נין ארב ש ן ד מט ש

ר 2 דב ר: לאמ סיני בהר ה אל־מש יהוה 25:1 וידבר

רץ אל־הא או תב י כ ם אלה מרת וא ישראל אל־בני יהוה: 3 שש ת ל רץ שב ה הא בת וש ן לכם נת י אשר אנספת את־ ר כרמך וא ים תזמ ך ושש שנ ע שד שנים תזררץ היה לא ת שבת שבתון י ה: 4 ובשנה השביע תבואתת 5 א ר: תזמ לא וכרמך ע תזר לא דך ש יהוה ל ת שבר תבצ לא ך נזיר ואת־ענבי תקצור לא ירך קצ יח ספלכם רץ הא ת שב ה ית ה 6 ו רץ: לא היה י שבתון שנת בך ולתוש ירך ולשכ ך אמת ול ולעבדך לך ה לאכלהיה ת בארצך אשר חיה ול בהמתך 7 ול ך: עמ ים הגר

ל: ס אכ ה ל כל־תבואתשבע ים שנ שבע ים שנ ת שבת בע ש לך פרת 8 וסים ים תשע וארבע ת השנ בע שבת ים והיו לך ימי ש פעמ

שנה:

BEHAR

200

Leviticus 25:1-8

1. Likutei Sichot, vol. 17, p. 279. 2. Exodus 23:10-12, 34:21; see also Deuteronomy 15:1-11, 31:10. 3. Exodus 20:9-11; Likutei Sichot, vol. 12, pp. 108-113. 4. Likutei Sichot, vol. 12, p. 109, note 12.

The Sabbatical Year25:1 God spoke to Moses, continuing to communicate with him at the foot of1 Mount Sinai, saying,2 “Speak to the Israelites. You must say to them: ‘As I have told you,2 when you enter the land that I am giving you, the land must periodically rest by observing an agricultural Sabbath in honor of God and in acknowledgment of the fact that He created the world.3 Specifically—3 Once you have conquered and settled the land, you must begin counting the years. You may sow your field for six years, and you may prune your vineyard for six years, gathering in the land’s produce,4 but in the seventh year, the land must be given a complete rest; this is its Sab-bath in honor of God.4 You must not sow your field, nor may you prune your vineyard.5 During this year, you may only gather produce that has been declared ownerless. If you do not declare the produce of your fields and vineyards ownerless, you may not even reap the aftergrowth (i.e., whatever has grown on its own from the seed that fell to the ground during) your previous harvest, and you may not pick the grapes that you have set aside for yourself, for this year must be a year of rest for the land with respect to ownership, too.6 Once you have declared the produce that grows during the Sabbath of the land ownerless, it will be yours to eat. It must be equally available for you, for your Jewish bondmen and bondwomen, as well as for your non-Jewish hired worker and resident alien who live with you.7 All of its produce must also be made freely available to eat for your domestic animals and for the undomesticated animals that are in your land, on an equal basis. In other words, you may feed yourselves, your households, and your do-mestic animals from any particular type of produce that you have stored away as long as that type of produce is available and accessible in the fields or vineyards for undomesticated animals. Once it has ceased to be available outside, you must remove it from your storehouses, bring it into the open field, and declare it owner-less. You may then gather it along with the rest of the people.From then on, every seventh year must be observed in this way.

The Jubilee Year8 Each period of six years of work followed by one sabbatical year will make up one sabbatical cycle. In addition to counting the years for the purpose of observ-ing the sabbatical year, you must count for yourself seven sabbatical cycles, i.e., seven years seven times, observing each seventh year as a sabbatical year. The time-period of these seven sabbatical cycles will thus amount to 49 years.

בהר FIRST READING

ONKELOS

201

RASHI

14. Shevi’it 8; Mishneh Torah, Shemitah veYovel 5:1-12.

4. שמות לו, ו. 5. ראש השנה ט, ב. 6. ח, ב.

לשון חנה", מ ב קול עבירו "וי לשון4: . 9 והעברתיום "ב אמר: נ ש מע ש ממ רים. פ הכ יום ב הכרזה: אם לחדש, עשור ב הוא ש יודע איני רים", פ הכלך: לומר א, אל לחדש"? עשור "ב נאמר: ה למ ן, כארצכם", כל "ב ת ב ש דוחה לחדש עשור קיעת תכל ארצכם, ב ת ב ש נה דוחה הש קיעת ראש ת ואין כניסתה ב ם. ת ש 10 וקד לבד: ב ין ד בית ב א אלנה: ת הש ש ין, ואומרים: מקד בית ד ין אותה ב ש מקדלא כלו לו ין ש ין נרצע, ב רור. לעבדים, ב וקראתם דלשון מהו יהודה: י רב אמר ר. מכ נ מש נים ש ש שהוא כל מקום ש ר ב ד י דירא"5, ש ר ב מדי רור"? "כ "דזאת נה ש הוא. יובל אחרים: רשות ב ואינו רוצה ומה ה, לבד לה ם ש נקיבת ב נים, ש אר מש לת מבדם בת וש שופר: קיעת ת ם ש מה, על ש מה? "יובל" ש

ואיש לבעליהן: חוזרות דות הש ש תו. אחז אל איש רצע: 11 יובל הוא בו. לרבות את הנ ש חתו ת פ אל משאמר: נ למוד לומר? לפי ש נה. מה ת ים ש נת החמש שובתורת נה6 הש ראש ב דאיתא כ וגו', ם" ת ש "וקדאבל רים, מ המש הענבים את נזריה. את הנים: כביעית, ש ב אמר נ ש ם ש כ פקרים. המ מן ה את בוצר נים קדושות סמוכות י ש ת יובל. נמצאו ש ך נאמר ב כים נת החמש ה, וש מט ע ש עים ותש נת ארב זו לזו: שש. הקד כ מיה ד תופסת לכם. היה ת 12 קדש יובל: היה", "ת לומר: למוד ת ין? לחל היא צא ת יכול ה דה את דה תאכלו. על ידי הש הא: מן הש הויתה ת בה את דה, הש מן לחיה לה כ אם ש ית, הב מן אוכל ך כ ביעית, ש ב אמר נ ש ם ש כ ית. הב מן לבער צריך

יובל: נאמר ב

ירחא ב בא יב שופר 9 ותעבר יומא ב לירחא רא עש ב ביעאה שכל ב שופרא רון עב ת כפוריא דנת ש ית שון 10 ותקד ארעכון: חרותא ותקרון נין ש ין חמשהיא יובלא יתבהא לכל ארעא בה בר לאחסנת הי לכון ותתובון ג ת11 יובלא תובון: ת לזרעיתה וגבר לכון הי ת נין ש ין חמש נת ש היא הא ת לא תזרעון ולא תחצדון ית כ12 ארי בקהא: ש ית תקטפון ולא מן לכון הי ת א קדש היא יובלא

ה: יכלון ית עללת חקלא ת

עשור ב י השבע דש בח תרועה שופר עברת 9 והם: בכל־ארצכ ר שופ ירו עב ת ים הכפר ביום דש לחדרור ם וקראת ה שנ חמשים ה שנת ת א ם 10 וקדשת

יש ם א ושבת ם היה לכ ת שביה יובל הוא רץ לכל־י באוא ה 11 יובל בו: תש אל־משפחתו יש וא אל־אחזתו עו ולא תקצרו היה לכם לא תזר ים שנה ת חמש שנת הוא ה יובל י 12 כ יה: את־נזר תבצרו ולא יה את־ספיח

ה: אכלו את־תבואת ה ת ן־השד היה לכם מ דש ת ק

A CLOSER LOOK �[12] Subject to specific limitations: The restric-tions on the use of the produce of the sabbatical and Jubilee years include:14

• It may only be consumed (in the case of pro-duce usually consumed as food) or used (in the case of produce usually used in some other way, such as burning olive oil for light) for per-

sonal use, not for monetary gain.

• It may not be bought, sold, or discarded.

• It may only be used optimally, not in any way that wastes more than is wasted in the course of its usual use (e.g., food normally eaten whole may not be juiced).

produce of the Jubilee year that you have stored away as long as that type of pro-duce is also available for undomesticated animals to eat from the field. Once it has ceased to be available outside, you must remove it from your property, bring it into the open field, and declare it ownerless. You may then gather it along with the rest of the people.

BEHAR

201

Leviticus 25:9-12

5. Rosh HaShanah 4:1. 6. Mishneh Torah, Shemitah veYovel 10:12. 7. See Rosh HaShanah 8b and Mishneh Torah, Shemitah veYovel 10:14. 8. Exodus 21:2; Deuteronomy 15:12. 9. Below, v. 40. 10. Likutei Sichot, vol. 17, p. 250, note 13. 11. Exodus 21:3-6; Deuteronomy 15:16-17. 12. Likutei Sichot, vol. 12, p. 133, note 23. 13. See below, 27:13, 15, 19, 27, 31.

9 Regardless of whether you will have observed the sabbatical years during this 49-year period, you must proclaim the following year, the 50th, to be a special year, by means of shofar blasts: In the seventh month, Tishrei, on the 10th of that month, i.e., on the Day of Atonement, you must proclaim this year to be special by sounding the shofar throughout your land.Even if the high court sees fit in the future to prohibit the blowing of the shofar when Rosh HaShanah occurs on the Sabbath,5 this prohibition need not extend to Yom Kippur of the 50th year that occurs on the Sabbath.6

10 Although you are to blow the shofar only on Yom Kippur, you—via your rep-resentatives, the court—must sanctify the 50th year from its beginning, 10 days earlier, by declaring it to begin on that day.7

On Yom Kippur of this year, you must proclaim freedom throughout the land for all Jewish bondservants—whether they were indentured by the court in order to pay back what they stole8 or they indentured themselves out of destitution9—even if their original term of service is not yet up. The release afforded by this year ap-plies only to those bondservants who live in the Land of Israel.10 You must designate this year as the Jubilee, so named after the horn of the ram (yovel) blown to announce it.During this year, each of you must return to his landed property; thus, you must return any fields that you have purchased to their original owners.Together with the other bondservants who are released during this year, each of you whose term of service has been extended by having his ears pierced11 must also return to his family.11 Even though the release of bondservants begins only on Yom Kippur, the obser-vance of the Jubilee year does not extend until Yom Kippur of the following year. You must treat only the 50th year itself as the Jubilee and not apply any of its laws to any part of the year following. Regarding agricultural work, this year must be treated just like the sabbatical year: you must not sow your fields or prune your vineyards. You must also declare this year’s produce ownerless; unless you do, you may not even reap its aftergrowth, and you may not pick the grapes that you had set aside for yourself.12 It is the Jubilee year: its holiness extends to its produce, rendering its use sub-ject to specific limitations. Among these limitations is selling the produce commer-cially; you may only sell small amounts in order to purchase other articles. If you do purchase something with the proceeds of the sale of this year’s produce, the sanctity of the produce (together with the attendant limitations on its use) transfers to the purchased article; however, the original produce remains holy for you12—it cannot be “redeemed” out of its sanctity, as other consecrated items can.13 The pro-duce of the sabbatical year possesses similar sanctity. Like the produce of the sabbatical year, you may only eat any particular type of

בהר

ONKELOS

202

SECOND (FIRST) READING

RASHI

15. V. 10, above. 16. Above, v. 12. 17. Rashi on 26:1, below. 18. Above, 19:35-37. 19. Tosefta, Bava Kama 10:15; Bava Kama 113ab; Mishneh Torah, Geneivah 7:8. See below, v. 50; Deuteronomy 25:13-16. 20. See Exodus 22:20; above, 19:33; Deuteronomy 23:17. 21. 19:14, above; Likutei Sichot, vol. 27, p. 146, note 37. 22. See below, 26:33-34.

7. תורת כהנים. 8. שם. 9. ויקרא כו, לד.

ם בת בר נאמר: "וש תו. והרי כ בו איש אל אחז ש 13 תדהו ועמד א, לרבות המוכר ש תו"? אל איש אל אחזרו תמכ 14 וכי יובל: ב לאביו חוזרת ש וגאלה, נו בין, מנ ה7: רש ד יש ועוד מעו. מש כ פשוטו, לפי וגו'. למוד לומר: ראל חברך? ת ה מוכר, מכר ליש את ש כאם ש ין ומנ מכר. לעמיתך" — ר ממכ רו תמכ "וכי לומר: למוד ת חברך? ראל ש מי קנה לקנות, את בד עמיתך": אל תונו. זו אונאת ממון: "או קנה — מיב קנה. זהו פשוטו ליש נים אחר היובל ת ר ש מספ 15 במכר ת ש א להזהיר, כ מקרא על אפניו: על האונאה בנים יש עד היובל, ולפי ה ש מ ע כ או תקנה קרקע, דהיא ראויה לעשות, ימכר דה ש נים ותבואות הש השנת ש הרי סופו להחזירה לו ב המוכר ויקנה הקונה, שדמים ב מוכרה וזה מעטות נים ש יש ואם היובל. נים מרבות ואכל ה לוקח, ואם יש ש יקרים, הרי נתאנהרי דמים מועטים, ב ולקחה ה הרב בואות ת ה נ מממן, וזהו ה מוכר. לפיכך צריך לקנותה לפי הז נתאנמנין לפי לך", ר ימכ ני תבואת ש ר מספ "ב אמר: נ שמכר לו. יד הלוקח, ת הא עומדת ב ת בואות ש ני הת ש

אי רש אינו דהו ש המוכר ש אן, מכ דרשו ורבותינו8 יד ב נים ש י ת ש עמד ת ש נים, ש תי מש חות פ לגאל אותן בואות ב לש ת הלוקח מיום ליום, ואפלו יש שני" אינו קמותיה. ו"ש כרה לו ב מ גון ש נים, כ י ש ת שבואות ולא ל ת נים ש ר ש לומר, מספ שוטו, כ יוצא מפמקנתו. ה רב 16 ת ים: ת ש נים ש ומעוט פון, ד ש ל שדמיה: ב מעיט ת מקנתו. מעיט ת יקר: ב ה רנ מכ תאן הזהיר על אונאת 17 ולא תונו איש את עמיתו. כיאנו עצה לא יקניט איש את חברו ולא יש ברים, ש דל יועץ. ואם רכו והנאתו ש אינה הוגנת לו, לפי ד שנאמר: לכך לרעה? י נת ו נתכ אם יודע מי תאמר: ל כ יודע. הוא בות מחש היודע מאלהיך", "ויראת בה חש המ א מי ש יר אל אין מכ ב, ש סור לל בר המ דם בת 18 ויש מאלהיך": "ויראת בו: נאמר לבו, בגולים, ראל יש ה מט ש עון ב ש לבטח. הארץ על והרצת תתיה, ב ש את הארץ רצה ת "אז אמר9: נ שנגד כ בל, ב לות ג ל ש נה ש בעים וש תתיה". ב ש את

לו היו: ט ב מטות ש בעים ש ש

תובון ת הדא דיובלא א ת ש 13 בנון תזב 14 וארי ה: לאחסנת בר גמידא ן תזב או לחברך זבינין אחוהי: ית בר ג תונון לא דחברך ן זב ת יובלא תר ב ניא ש מנין 15 בן יזב א עללת ני ש מנין ב חברך מן י סג ת ניא ש סגיאות 16 לפום לך: זער ניא ת זבינוהי ולפום זעירות שהוא א עללת מנין ארי זבינוהי ית בר ג תונון 17 ולא לך: ן מזבאנא ארי מאלהך ותדחל חברה קימי ית דון 18 ותעב אלהכון: יי יתהון דון ותעב רון ט ת יני ד וית

ותיתבון על ארעא לרחצן:

יש אל־אחזתו: בו א את תש ל הז 13 בשנת היוב

ך ה מיד עמית ך או קנ עמית י־תמכרו ממכר ל שני 14 וכ

ל ר היוב יו: 15 במספר שנים אח יש את־אח אל־תונו א

ך: ימכר־ל ת שני־תבוא במספר ך עמית ת מא תקנה

ים השנ ט מע ולפי מקנתו תרבה ים השנ רב י | 16 לפ

ך: 17 ולא ר ל ת הוא מכ י מספר תבוא יט מקנתו כ תמע

יהוה אני י כ אלהיך מ את ויר את־עמיתו יש א תונו

תשמרו י ואת־משפט י את־חקת 18 ועשיתם ם: אלהיכ

טח: רץ לב ם על־הא ישבת ם ו ם את ועשית

and then perform them. Then you will live on the land securely. If, however, you neglect the observance of the sabbatical year, you will forfeit the privilege of dwell-ing in your land.22

BEHAR

202

Leviticus 25:13-18

13 As just stated,15 during this Jubilee Year, each of you must return to his land-ed property, meaning that all landed property that had been purchased during the previous 49 years must be returned to its original owner. This injunction in-cludes the case of a person who purchases his father’s field from the individual to whom the father sold it; the son must return this field to his father at the onset of the Jubilee year.

Second Reading 14 As mentioned,16 it is forbidden to deal commercially in produce of the sabbatical or Jubilee years. If a person transgresses this prohibition, he will suffer monetary loss and eventually be forced to sell some of his personal (non-landed) property in order to pay for his sustenance. Hence, I will now review some of the laws of selling personal property:17

As you have been taught,18 you must not cheat in business dealings, whether with Jews or with non-Jews.19 Thus, when you sell something to your fellow Jew or buy something from your fellow Jew, you must not cheat one another. On the contrary, you must assist your fellow Jew by trying to buy from him and sell to him whenever possible.

15 Therefore, when you purchase land, you must purchase it from your fellow Jew while reducing the price according to the number of years that have elapsed since the previous Jubilee year. For his part, he must sell you his land according to the number of years the land is expected to produce crops until the next such year.16 Thus, the more the remaining years, the more you (as the seller) may increase your offer for its purchase price; the fewer the remaining years, the more you (as the buyer) may decrease your offer for its purchase price. The price is prorated because the landowner is selling you not the land outright—since the land must return to him in the Jubilee year—but is merely leasing the land to you so you can produce a specific number of crops. In this way, both of you will be ensured of not cheating each other.

In any case, once he sells you his land, he may redeem it only after two years have elapsed since the sale.

17 Besides not cheating each other by buying or selling at unfair prices, none of you may taunt your fellow Jew20 or, as you have been told,21 mislead him by giv-ing him business advice that is in your best interest rather than his, even if it is not to his detriment. Even though you may be able to deceive other people into believing that you advised him in his interest, you cannot deceive Me; you must therefore fear your God. I am God, who may be relied upon to punish you if you transgress this prohibition.

The Sabbatical Year, continued18 You must carry out My rules pertaining to the sabbatical year, and safeguard My ordinances pertaining to the sabbatical year by studying them thoroughly,

בהר

ONKELOS

203

THIRD (SECOND) READING

RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

25. Likutei Sichot vol. 2, pp. 548-549. 26. Hosea 6:2. 27. Berachot 34b. 28. Or HaTorah, Nach, vol. 1, pp. 433-434. 29. Likutei Sichot, vol. 27, p. 190.

לא ש עליה. לבטח ם בת ויש וגו' הארץ 19 ונתנה תוך ב אף לשבע. ם ואכלת צרת: ב נת מש תדאגו ית: את רכה: 20 ולא נאסף. אל הב הא בו ב עים ת המאים הב וספיחין האילן, ופרות יין, גון כ בואתנו. תיסן ית, מנ ש נים. למקצת הש לש הש מאליהם: 21 לשזרעו י ש — מינית ולש ביעית ולש נה, הש ראש ועד נה הש 22 עד ניסן: ב ויקצרו ון מרחש ב מינית ש ב

עת היא ש יעית, ש ת ל ש כות הס חג עד יעת. ש התל ימות כ ית, ש מינית לתוך הב ל ש בואתה" ש "בוא תהאסיף עת הוא רי ובתש רנות ג ב דה בש היו יץ הקע לארב לעשות צריכה היתה ש ופעמים ית. לבהן ש ביעית, הש ה מט הש פני ל ש ית ש ש ב נים: שביעית נים רצופות, הש י ש ת טלין מעבודת קרקע ש ב

ן: ל מטות כ אר הש ש והיובל, ומקרא זה נאמר ב

ותיכלון ה אב ארעא ן 19 ותתעלה: לרחצן ותיתבון ע ב למשא ת ש ב ניכול 20 וארי תימרון מא ולא נזרע לא הא ביעתא שד 21 ואפק נא: עללת ית נכנוש תיתתא ש א ת ש ב לכון תי רכ ב ית נין: ש לתלת א עללת ית ד ותעבתמיניתא א ת ש ית 22 ותזרעון עד יקא עת א עללת מן ותיכלון ה יעיתא עד מעל עללת א תש ת ש

יקא: יכלון עת ת

live financially sound lives, when we see our non-Jewish neighbors, who are not “handicapped” by any of these obligations, struggling to earn their livelihood?This is the lesson of the Sabbatical year. If we do what God requires, He will bless us—not only spiri-tually, but materially as well.25

I will command My blessing for you in the sixth year: Allegorically, the six years during which work is permitted are compared to the six millennia of the world’s present state of existence. The seventh year corresponds to the seventh millennium, when the world will “rest” from its present state. Thus, we are now in the latter part of the sixth millenni-um, i.e., towards the end of the sixth “year.”In this context, the same question posed in the pre-ceding verse applies: Aware of how the Divine con-sciousness and spiritual strength of the latter gen-erations cannot compare to that of the earlier ones, we may wonder: how can it be that the sixth “year,” the weakest one, will be the one to provide for the seventh? How can our feeble attempts at Divine service usher in the Redemption, when that of our holy ancestors did not?To this, God replies that in the merit of our simple faith, expressed in our dedication to our Divine mission despite all obstacles and beyond the con-

straints of logic, He will increase the yield of the “sixth year,” and bring us the Redemption.

Moreover, there are three levels of redemption, al-luded to in the verse, “He will bring us to life after two days; on the third day, He will raise us up and we will live before Him.”26 The first level is the pre-paratory period before the advent of the Messiah, in which we experience a foretaste of messianic real-ity as we witness the final days of exile. The second level is the period immediately after the coming of the Messiah, in which the world will once again function as it is meant to, but still within the limita-tions of nature. This is the period the sages referred to when they that “the only difference between this world and the messianic era is with regard to the subjugation [of the Jewish people] under the [non-Jewish] nations.”27 The third level will begin with the Resurrection of the Dead and be character-ized by a complete existential reversal of nature, in which what we presently consider miraculous will become natural.28

Thus, in this context, God’s promise that the sixth year will produce enough for three years means that the merit of our dedication to our Divine mis-sion throughout the sixth millennium will suffice to bring us to all the three following “years,” the full flowering of the final Redemption.29

ם ואכלת ה פרי רץ הא תנה 19 ונ במחוברין) (שני שלישי

מה־ אמרו ת י 20 וכ יה: על טח לב ם ישבת ו בע לשאת־ ף נאס ולא ע נזר לא ן ה ת השביע בשנה ל נאכית השש בשנה ם לכ את־ברכתי 21 וצויתי נו: תבואתת א ם 22 וזרעת ים: השנ לשלש ה את־התבוא ועשת השנה עד | ן יש ה מן־התבוא ם ואכלת ת השמינ השנה

ן: אכלו יש ה ת ת עד־בוא תבואת התשיע

BEHAR

203

Leviticus 25:19-22

CHASIDIC INSIGHTS

23. See Genesis 23:2, 24:67; below, 26:5; Deuteronomy 11:15. 24. Likutei Sichot, vol. 27, pp. 183-188.

21 I will command My blessing for you in the sixth year, and it will yield produce for three years: Al-though we should strive to understand the lessons that God’s commandments hold for us, we should not fall prey to the tendency to rationalize them, i.e., to think that the logical benefits we discern in fulfilling the commandments is the their ultimate purpose. For example, with regard to the sabbatical year, it is very tempting to suppose that it is nothing more than a means of naturally improving the fer-tility of the soil. After planting for six years in a row, the nutrients in the ground need to be replenished, and so we leave it fallow for a year. After the rest, the field will understandably produce more and bet-ter produce than it did before.

The most serious danger in rationalizing the com-mandments lies in proceeding to the next logical step: presuming to evaluate the relevance of the commandments based on the rational explanation for them we suppose to be their purpose. In the case of the sabbatical year, for example, we could think

that with modern agronomical advances, such as crop rotation and fertilization, etc., there is no need to let the land lie fallow for a year, so the observance of the sabbatical year is no longer relevant.It is in order to disprove this argument that God promised His blessings specifically for the sixth year. Were the purpose of the commandment to al-low the soil to be replenished, we would expect the Torah to promise increased yields in the years fol-lowing the fallow year. By promising the increased production in the sixth year—which should natural-ly be the weakest—God shows us that it is specifi-cally and exclusively His blessing that is the source of the increased production.Although the laws of the sabbatical year apply only in the Land of Israel, its lessons are applicable in our day-to-day lives wherever we live. As Jews, we must spend time every day in prayer and studying the Torah study; we must give charity and support Jewish schools and yeshivas; we cannot work on the Sabbath and the holidays. How can we hope to

Third Reading (Second when combined) 19 Moreover, if you observe the sabbati-cal year properly, the land will yield its produce, you will eat to satiety, for the food will be miraculously filling,23 and you will live upon the land securely, i.e., without fear of drought.20 If, now that you have heard these assurances of abundance and satiety, you should wonder, “What, indeed, will we eat in the seventh year? How will these blessings be materialized?24 We cannot sow and reap a harvest, and moreover, we cannot even gather our produce that grows by itself—such as fruit and the aftergrowth of the preceding harvest—into our homes, for it all must be declared ownerless!”21 Know then, that I will command My blessing for you in the sixth year, and it will yield enough produce for the better part of three years: the second half of the sixth year, after the harvest in Nisan; the entire seventh year; and until Nisan of the eighth year, when you can harvest what you sowed in Marcheshvan of that year.22 for you will sow in Marcheshvan of the eighth year, while still eating from the old, sixth-year crops. You will then harvest the eighth-year crop in Nisan of that year, but nonetheless, you will still eat mostly from the old crop while the eighth-year crop remains in the fields and granaries to dry, as usual, until Tishrei of the ninth year, which is the time of the arrival of its crop from the fields and granaries into your homes.Moreover, once every 50 years, when the 49th year—which is a sabbatical year—is followed by the Jubilee year, in which agricultural work is also forbidden—I will make the sixth year yield enough produce for four years!

בהר

ONKELOS

204

FOURTH & FIFTH (THIRD) READING

RASHI

38. Rashi on 26:1, below. 39. Rashi on v. 30, below.

10. כא, א. 11. בראשית כד, נה.

דות ש חזרת על לאו ן לת כר. תמ לא 23 והארץ ה: לצמתת. לא יהא הלוקח כובש יובל, ש עלים ב לבהארץ. לי י כ עולמית: סוקה פ למכירה לפסיקה, ארץ 24 ובכל ך: ל ש אינה ש ה, ב עינך רע ת אל ים ועבד עברי. ודבר זה מפרש ת תכם. לרבות ב אחזאחריו, ל ש ה רש לפ סמוך פשוטו, ולפי ין10. קדוש בנים, או י ש ת אי לגאלה לאחר ש תו רש המוכר אחז שי ימוך ב: 25 כ הוא או קרובו, ואין הלוקח יכול לעכדהו ש למכר אי רש אדם אין ש ד מלמ ומכר. אחיך רך ד ד ה, למ תו. ולא כל א מחמת דחק עני: מאחז אלר אחיו. ואין דה לעצמו: וגאל את ממכ יר ש ש י ארץ שאל. וכי י לא יהיה לו ג ב: 26 ואיש כ הלוקח יכל לעכגואל א גואלים, אל אין לו ראל ש יש ב יש לך אדם ה מ רו. כ ני ממכ ב את ש רו: 27 וחש יוכל לגאל ממכ שלך, יה מכרת ה ובכמ וכך, ך כ היובל, היו עד נים שיובל, נמצאת קונה כך וכך, עתיד היית להחזירה ב ב

אכלת נה. ש ל כ ל ש בון חש פי כ בואות הת ר מספמן מיהן ד את הוצא ע, ארב או נים ש לש ש אותה יב את העדף", אר, וזהו: "והש בון וטל את הש החשללוקח: נם וית אכלה, ש האכילה על ח ק המ דמי בי א לגאלה: 28 ד ב ה ש ר מכר לו. המוכר הז לאיש אשנת היובל. אינו גואל לחצאין: עד ש אן ש יב לו. מכ השט מ היובל מש לום, ש נה כ נס לתוך אותה ש לא יכ שעיר תוך ב ית ב חומה. עיר ב מוש ית 29 ב תו: תחל בתו. אל ג והיתה נון: ן ב ע יהוש מימות פת חומה ק המנים ש תי מש לגאלה כול י ש דה, ש ב אמר נ ש לפי נים הראשונות י ש ת רצה, ובתוך ש י ל זמן ש ואילך כחלוף, הוא ש זה ב לפרש הצרך לגאלה, יכול אינו ולאחר גואלה, ראשונה נה ש ב לגאל רצה אם שימים. ית: ב ל ש תו. אל ג והיתה גואלה: אינו אן מכערה ב הנ ש למה קרויים "ימים", וכן11: "ת נה ש ימי ש

נו ימים": את

לחלוטין ן ב תזד לא 23 וארעא רין די ארי ארעא דילי ארי ותותבין אתון קדמי: 24 ובכל ארע לארעא: נון ת ת רקנא פ כון אחסנתן ויזב אחוך ן יתמסכ 25 ארי קריב לה ה וייתי פריקה ד מאחסנת26 וגבר אחוהי: זביני ית ויפרוק ידה ק ותדב ריק פ יהי לה ארי לא ב 27 ויחש רקנה: פ ת מס כ ח כ וישמותרא ית ויתיב זבינוהי ני ש ית ה: ין לה ויתוב לאחסנת י זב לגבר דת מס כ ידה חת כ אש לא 28 ואם ידא ב זבינוהי ויהי לה יתיב דויפוק דיובלא א ת ש יתה עד זבן דה: 29 וגבר יובלא ויתוב לאחסנת בפא מק א קרת מותב ית ב ן יזב ארי א ת לם ש רקנה עד מש פ שור ויהי

ן יהי פרקנה: עד ן ב דזבינוהי עד

ים י־גר כ רץ הא י כי־ל ת לצמת תמכר לא רץ 23 והא

ה גאל אחזתכם רץ א ל 24 ובכ י: עמד ם את ים ותושברץ: ס תתנו לא

אלו הקרב אחזתו ובא ג ר מ יך ומכ י־ימוך אח רביעי 25 כ

ל היה־לו גא י לא י יש כ יו: 26 וא ת ממכר אח ל א יו וגא אלי גאלתו: 27 וחשב את־שני ממכרו א כד יגה ידו ומצ והשאחזתו: ל ב וש כר־לו מ אשר יש לא ף עד את־ה והשיב ביד ממכרו והיה לו יב הש די ידו ה צא לא־מ ם 28 וא

אחזתו: ס ב ל ל וש ד שנת היובל ויצא ביב הקנה אתו עית־מושב ב ר י־ימכ כ יש 29 וא חמישי (שלישי במחוברין)

ים ימ ממכרו שנת ם עד־ת גאלתו יתה וה ה חומ יר עהיה גאלתו: ת

commercially with produce of the sabbatical or Jubilee years, he will incur still greater loss and be forced to sell his home. Hence, I will now review some of the laws of selling houses:38

In contrast to farmland, when a man sells a residential house situated inside a city that was walled when you entered the Promised Land—even if it is no longer walled when the house is sold39—its redemption may take place only until the end of the year of its sale. Thus, its period of redemption is one full year.

BEHAR

204

Leviticus 25:23-29

30. Above, vv. 10, 13. 31. Above, v. 12. 32. Above, v. 14. 33. Rashi on 26:1, below. 34. Above, v. 16. 35. Above, v. 12. 36. Above, v. 14. 37. Above, v. 25.

Real Estate23 As stated,30 in the Jubilee year you must return all land you may have purchased during the previous 49 years to its original owners. This injunction is also subject to a passive commandment: The land must not be sold in such a way as to sever it permanently from its original owner. Do not feel as though you have been dealt with unjustly by having to return the land that you paid for, for the land belongs to Me. You should never consider yourselves the land’s owners, for in reality, you are transient sojourners and temporary residents dwelling with Me on My land.24 For the same reason, throughout the land of your possession, you must also al-low the land its redemption before the beginning of the Jubilee year, according to the following rules:Fourth Reading 25 Land should only be sold on account of destitution; even under such circumstances, one should never sell all his land, but always leave some for himself to live off of.It was mentioned that it is forbidden to deal commercially with produce of the sabbatical or Jubilee years,31 and that if a person transgresses this prohibition, he will suffer financial loss and eventually be forced to sell some of his personal (non-landed) property in order to pay for his sustenance.32 If he nonetheless continues to deal commercially with produce of the sabbatical or Jubilee years, he will incur even greater loss and be forced to sell his landed property. Hence, I will now re-view some of the laws of selling landed property:33

If your brother Israelite becomes destitute and therefore sells some of his in-herited land, this land may later be “redeemed,” i.e., repurchased: His redeemer who is related to him may, two years after the sale,34 come forth and redeem that which his relative had sold. The purchaser may not refuse to sell back the land. 26 If a man does not have a relative who has the means to act as the redeemer of his land, but he obtains sufficient means on his own to afford its redemption,27 he must calculate the years for which the land has been sold, i.e., the number of years from the sale until the Jubilee year, and return the difference between the sale price and the prorated value of the years remaining until the Jubilee year to the man to whom he sold it, and then he may return to his inheritance.28 But if he cannot afford enough to repay the purchaser the full prorated amount due him, he may not redeem his land piecemeal; his land-sale must remain in the possession of the one who has purchased it until the beginning of the Jubilee year. It must go out of the purchaser’s possession in the Jubilee year and revert to the original owner’s inheritance.Fifth Reading (Third when combined) 29 It was mentioned that it is forbidden to deal commercially with produce of the sabbatical or Jubilee years;35 that if a person transgresses this prohibition, he will suffer financial loss and eventually be forced to sell some of his personal (non-landed) property in order to pay for his sustenance;36 and that if he continues to do so, he will incur even greater loss and be forced to sell his landed property.37 If, even after this, he continues to deal

בהר

ONKELOS

205

FIFTH (THIRD) READING

RASHI

42. Rashi on v. 33, above.

12. ערכין לב, א. 13. יהושע יג, כח. 14. בראשית כה, טז. 15. פסוק לב. 16. ויקרא כז, כ.

מוכר ל ש מכחו יצא מיתת. לצ וגו' ית הב 30 וקם קרינן, "לו" חמה. לא ר אש קונה: ל ש כחו ב ועמד אין ש י פ על אף לברכה12: זכרונם רבותינו אמרו נקבה ו"עיר" לכן. קדם והיתה לו ו, הואיל עכש לו ריך לכתב צ א מתוך ש היא, והצרך לכתב "לה", אלזה: על נופל זה סרת, מ ב "לו" נו ק ת פנים, ב "לא" יובל בו גע פ אם ספרא: רב אמר יבל. ב יצא לא תרגומו: כ החצרים. י 31 ובת יצא: לא נתו, ש תוך בה הרב ויש חומה, מאין תוחות פ עירות צחין", "פחצריהם "ב וחצריהם", "הערים ע13: יהוש ספר בדות ש כ הן הרי ב. יחש הארץ דה ש על ובטירתם"14: עלים אם לא יובל לב גאלים עד היובל, ויוצאין ב הנהיה לו. מיד, אם ירצה. ובזה יפה כחו ה ת אל נגאלו: גנים: ש י ת ש עד נגאלות אין דות הש ש דות, ש מכח מונה וש עים ארב ם. הלוי 32 וערי ם: חנ ב יצא. וביבל ד, אפלו לפני ת עולם. גואל מי אל נו להם: ג ת נ עיר שתונות הנ דותיהם מש דה ש מכרו אם נים, ש י ת שמכרו אם או הערים, סביבות ה אמ ים אלפ ב להם עיר חומה — גואלין לעולם, ואינו חלוט לסוף ית ב ב

או ית, ב יקנה ואם ם. הלוי מן יגאל ר 33 ואש נה: שית ב ל ש ר ממכ אותו יבל" ב "ויצא — מהם עיר חלוט יהיה ולא כרו, מ ש וי לל וישוב עיר, ל ש או ה" זו, לשון ראל. ו"גאל ל יש י ערי חומה ש ת אר ב ש כהיה ת עולם ת אל אמר15: "ג נ בר אחר: לפי ש מכירה. דראל יש לוקח ב א אל תוב הכ ר דב יכול לא ם", ללויוי, יהיה נה מל ק ם, אבל לוי ש ערי הלוי ית ב נה ב ק שאף ם", הלוי מן יגאל ר "ואש לומר: למוד ת חלוט? ר ממכ ויצא ת עולם: אל ג גואל לוי, ד מי הגואל לוי ית. הרי זו מצוה אחרת, ואם לא גאלה — יוצאה בראל: יש ל ש בית כ נה ש לסוף נחלט ואינו יובל, בתם. לא היה להם נחלת ם הוא אחז י ערי הלוי י בת כיהם, לפיכך בת ומגרש א ערים לש דות וכרמים, אל שדי דות, כ ש ה כ אל דות, ויש להם ג מקום ש הם להם בדה מגרש עריהם לא לא תפקע נחלתם מהם: 34 וש שדהו ולא ן לוי את ש יש ב אם הקד ר, ש זב כר. מכר ג ימיובל, ר — אינה יוצאה לכהנים ב זב גאלה, ומכרה גדה לאיש ראל16: "ואם מכר את הש יש אמר ב נ מו ש כ

ן לוי גואל לעולם: אל עוד", אבל ב אחר לא יג

לם מש עד רק יתפ לא 30 ואם יתא ב ויקום א למת ש א ת ש לה לחלוטין שורא לה י ד א בקרת די יפוק לא לדרוהי יתה לדזבן לית ד פצחיא י 31 ובת יובלא: בעל סחור סחור ף מק שור להון הי ת רקנא פ ב יתחש ארעא חקל לואי 32 וקרוי יפוק: וביובלא לה עלם פורקן הון אחסנת קרוי י ת בהי ללואי: 33 ודי יפרוק מן לואי תה אחסנת וקרוי יתא ב זבין ויפוק לואי קרוי י בת ארי יובלא בראל: יש ני ב גו ב הון אחסנת היא ן ב יזד לא קרויהון רוח 34 וחקל

ארי אחסנת עלם הוא להון:

ית ם הב ק ל עד־מלאת לו שנה תמימה ו ם לא־יגא 30 וא

אתו לקנה לצמיתת ה חמ }לו{ אשר־לא יר אשר־בעין־ א ר אש ים חצר ה י 31 ובת ל: ביב א יצ לא יו רת לדהיה־ ת גאלה יחשב רץ הא ה על־שד יב סב חמה להם גאלת ם אחזת י ער י בת ם הלוי 32 וערי א: יצ ל וביב לו ויצא ם מן־הלוי יגאל 33 ואשר ם: ללוי היה ת ם עולוא ה ם הלוי י ער י ת ב י כ ביבל אחזתו יר וע ממכר־בית ם לא ריה ע ש ה מגר ל: 34 ושד ם בתוך בני ישרא אחזת

ם: ס י־אחזת עולם הוא לה ימכר כ

year. The rules governing the redemption of a consecrated field are different for Levites, however: A field from the outer strip of land surrounding the open areas of the Levites’ cities cannot be “sold” to the priests in this manner, because it is the Levites’ eternal inheritance. It does not become the permanent property of the priests in the Jubilee year (whether or not the treasurer sold it to a third party), and the Levite may redeem it even after that year.These special rules apply only to the Levites’ original 48 cities, not to any addition-al cities they may build for themselves afterward, nor to any house that a Levite owns in some other city.42

BEHAR

205

Leviticus 25:30-34

40. Numbers 35:1-8. 41. Below, 27:16-21.

30 If it is not redeemed by the end of a complete year since its sale, then that house in the city that had a surrounding wall when you entered the land will re-main permanently the property of the person who purchased it, throughout his generations. It will not leave his possession in the Jubilee year, even if the Jubilee year begins during the year of its sale.31 In contrast to houses in walled cities, houses in open cities that do not have a surrounding wall are to be considered, for the purpose of redemption, as the field of the land, and may therefore be redeemed throughout the entire period between the sale and the beginning of the Jubilee year. But whereas fields may be redeemed only beginning two years after their sale, such houses must be allowed their redemption even immediately after their sale, if the original owner or his relative can afford it; there is no two-year minimum wait. Otherwise, the house will leave the purchaser’s possession in the Jubilee year.

Type of Property May be Redeemed… In the Jubilee Year…

Field after two years from sale returns to the original ownerHouse in a walled city until end of one year

from saleremains in the possession of the purchaser

House in an open city immediately returns to the original owner

Figure 1. Redemption of Real Estate

32 You will be taught later40 that when you enter the land, you must set aside 48 cities for the Levites to live in, and that these cities are to be surrounded by a 1000-cubit strip of open space, which is further surrounded by another 1000-cubit strip of cultivatable land. Regarding the cities of the Levites: the Levites will have unlimited rights of redemption both of the houses of their cities and of their landed property. They will not have to wait two years to redeem their fields, and will be able to redeem their houses even after a year subsequent to the sale.33 If someone purchases a house—or even an entire city—from the Levites, the purchased house or inherited city will leave the possession of the purchaser in the Jubilee year and return to the Levites, because the houses of the cities of the Levites are their sole inherited property amid the Israelites. They will not be al-lotted any other tribal inheritance as will the rest of the tribes.The rule that the Levites have unlimited rights of redemption applies also if the Levite who is redeeming a house or an entire city is doing so from other Levites, i.e., a Levite relative who has redeemed the house or city from a non-Levite buyer. Likewise, if the house or city is not repurchased by its original owners from the Levite redeemer by the beginning of the Jubilee year, the redeemed house or in-herited city will automatically leave the possession of this Levite redeemer in the Jubilee year and return to its original owners, for the same reason.34 You will be taught later41 that a person may consecrate his field to the Temple treasury, and if he does so, he may afterwards redeem it until the Jubilee year; and that further, if he fails to redeem it by then (or someone else redeems it before he has a chance to), it becomes the permanent property of the priests in the Jubilee

בהר

ONKELOS

206

FIFTH (THIRD) READING

RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

50. Megilah 6b. 51. See on Exodus 1:13; below, on v. 43. 52. Sifra on this verse.

ה קש ויהיה ויפל רד י ש יחהו נ ת אל בו. 35 והחזקת ה ז למה ד. הי מוטת עת מש קהו חז א אל להקימו, על החמור, עודהו על החמור — אוי ש דומה? למשאין ה חמש לארץ — נפל ומעמידו, בו תופס אחד ב. ר או תוש ב. אף אם הוא ג ר ותוש מעמידין אותו: גלעבד עבודה לא ש עליו ל ב ק ש ל כ ב? תוש ואיזהו נן, ינהו רב ו ית. חד ש ך ותרב זרה, ואוכל נבלות: 36 נשעתו ד ני לאוין: ויראת מאלהיך. לפי ש ש ולעבר עליו בה לפרש הימנו, ית, וקש כת אחר הרב ל אדם נמש שטלות ב היו ש מעותיו ביל ש ב ר הת לעצמו ומורה התולה או מאלהיך". "ויראת לומר: הצרך אצלו,

ית, הרי רב ראל ב די להלוותם ליש נכרי כ מעותיו בלכך בתו, ומחש אדם ל ש ללבו סור המ בר ד זה הוצאתי ר 38 אש מאלהיך": "ויראת לומר: הצרך כור, אף אני יודע אינו ב כור לש ין ב י ב וגו'. והבחנתל ית ואומר: ש רב ראל ב לוה מעות ליש ונפרע מן הממארץ אתכם ר הוצאתי "אש אחר: בר ד הם. נכרי אפלו מצותי, עליכם לו קב ת ש מנת על מצרים", כר ש נען. ב כ בדות עליכם: לתת לכם את ארץ הן כר הד ל כ ש לאלהים. לכם להיות מצותי: לו קב ת שה נ ראל — אני לו לאלהים, וכל היוצא ממ ארץ יש ב

עובד עבודה זרה: — כ

ן אחוך ותמוט ידה 35 וארי יתמסכויחי ותותב יר ד ה ב ותתקף ך עמחבוליא ה מנ ב תס 36 לא ך: עמויחי מאלהך ותדחל יתא ורבן תת לא ך ספ כ 37 ית ך: עמ אחוך ן תת לא יתא וברב חבוליא ב לה י ד אלהכון יי 38 אנא מיכלך: דמצרים מארעא יתכון קית אפן לכון ית ארעא דכנען למהוי למת

לכון לאלה:

to us, and thus our money is “working” for us. We may therefore be said to have earned the profit that the venture returns. In contrast, a loan transfers the ownership of the principal to the borrower with no more than an obligation to repay it later. Thus, taking interest on a loan is profiting from someone else’s effort without having participated in that ef-fort. The lender is collecting interest based only upon the fact that the money used to belong to him.As such, taking interest on a loan is the very an-tithesis of the way God intended the world to run. God created the world in such a way that we must work for our achievements. Both spiritual and ma-terial reward is achieved only through effort. In the words of the sages, “If someone says to you, ‘I have toiled but not found [results],’ do not believe him. If he says, ‘I have not toiled, but nonetheless found [results]’ do not believe him either. Only if he says, ‘I have toiled and found [results],’ believe him.”50

To be sure, God could have arranged for us to re-ceive His beneficence without having to earn it; this would have seemed to better accord with His intrinsic benevolence. But then we would have felt like the objects of charity, or worse, like parasites. We would have been denied both any sense of ac-complishment and the great satisfaction of enjoying the fruits of our labors.

Moreover, God not only rewards us for our ef-forts but assures us that they are productive, for He knows that even the greatest reward will not satisfy a worker who feels that his work is point-less. This, in fact, was how the Egyptians tried to demoralize the Jewish people—not merely by making them work, but by making them perform utterly useless tasks.51

One who lends on interest is therefore contraven-ing the fundamental principle of Judaism, denying the notion that the reward should be dependent upon and commensurate with the effort expended. The sages therefore assert that “Whoever accepts the yoke of [not lending with] interest has accept-ed the yoke of the kingdom of heaven; whoever rejects the yoke of [not lending with] interest has rejected the yoke of the kingdom of heaven.”52

From a somewhat deeper perspective, it could be argued that loaning on interest does not deny the principle of “reward for effort” completely; after all, the lender has enabled the borrower to invest and reap profits, and would seem to deserve some compensation for having done so.

The crucial point, however, is that taking interest on a loan is receiving reward for a past deed: the one-time act that took place at the beginning of

גר בו קת חז וה ך עמ ידו טה ומ יך אח י־ימוך 35 וכ

ית ותרב נשך אתו מ ח 36 אל־תק ך: עמ י וח ותושב לא־ ת־כספך 37 א ך: עמ יך אח י וח אלהיך מ את ויריהוה י 38 אנ ך: אכל ן לא־תת ית ובמרב בנשך לו ן תתת לת ים מצר רץ מא ם אתכ אשר־הוצאתי ם אלהיכ

ים: ס אלה ם ל היות לכ ען ל רץ כנ לכם את־א

BEHAR

206

Leviticus 25:35-38

CHASIDIC INSIGHTS

43. See above, v. 29. 44. Rashi on 26:1, below. 45. Exodus 22:24. 46. Deuteronomy 15:7-11. 47. Exodus 22:24. See also Deuteronomy 23:20-21. 48. Likutei Sichot, vol. 8, p. 97, note 27; ibid., p. 98, note 29. 49. Cf. Exodus 15:17.

36-38 You must not take interest: There is a subtle yet crucial difference between profiting from an

investment and from a loan. When we invest in a financial venture, the money we invest still belongs

Charity and Interest35 If, even after this,43 an individual continues to deal commercially with produce of the sabbatical or Jubilee years, he will incur still greater financial loss and be forced to borrow money at interest. Hence, I will now review some of the laws of charity and interest:44

If your brother Israelite is becoming destitute, then you must take pains to sup-port him, i.e., come to his financial aid, as soon as his “hand,” i.e., his financial power, begins to falter beside you, so that he can continue to live with you in financial solvency, for it is far easier to help him before his financial collapse than afterward. You must demonstrate this concern for him even if he be a convert, and even if he be a resident alien, who can only partially be considered your “brother.” If he ultimately does become destitute, you must loan him money or give him a gift of charity, as you have been taught45 and will be taught in greater detail later.46

36 When you loan him money, you must not take interest from him, as you have been taught.47 This offense is so serious that I now repeat it: You must not take interest from him! I know that you will be tempted to consider interest just com-pensation for the earnings your funds would have produced had you not loaned them to your fellow, so I therefore admonish you: You must fear your God and re-sist this temptation. You might also be tempted to pretend that the money you are lending your fellow is really that of a non-Jew and that you are exacting interest from your fellow on behalf of this non-Jew; I therefore admonish you: You must fear your God, for I know the truth. Rather, enable your brother Israelite to live with you in financial solvency by loaning him money interest-free.37 The prohibition against taking interest applies regardless of the form of the loan: You must not give him your money on the condition of being paid back with interest; similarly, you must not give him your food or anything else on the condition of being paid back with interest.38 I am God, your God, who took you out of Egypt: Just as I was able to discern who was and who was not a firstborn in Egypt, so can I tell if you loan someone your money pretending that it is a non-Jew’s. Furthermore, I took you out of Egypt on the condition that you accept My commandments, even if they be difficult, such as this one,48 and in order to give you Canaan as your reward for fulfilling all My commandments—so rest assured that your reward will be commensurate with the difficulty of fulfilling the commandment. Finally, I took you out of Egypt to give you Canaan in order to be a God to you, for the Promised Land is more receptive to Divine consciousness than any other place in the world;49 therefore, relatively speaking, I consider Myself God to whomever lives in it, and consider whoever leaves it to be an idolater.

בהר

ONKELOS

207

SIXTH (FOURTH) READING

RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

64. Likutei Sichot, vol. 22, pp. 150-157. 65. Avot 2:1 66. Tzava’at HaRibash (ed. Kehot) 142; Likutei Amarim (ed. Kehot) 195; Or Torah (ed. Kehot) 480; see also HaYom Yom, 13 Iyar. 67. Psalms 121:5. 68. Keter Shem Tov (ed. Kehot, 2004), addendum 78 (= addendum 60 in 1998 and prior editions). 69. V. 38. 70. Sifra on this verse. 71. On Exodus 6:2, 12-13; “Inner Dimensions” on Exodus 1:15, 8:12, 12:14-15. 72. Likutei Sichot, vol. 3, pp. 1007-1012.

עבד, ה כ ר ב הא נכ י נאי ש ל ג 39 עבדת עבד. עבודה שרחץ, ולא ינעל לו ליו אחריו לבית המ לא יוליך כ שומלאכת קרקע עבודת ב. תוש כ כיר ש 40 כ מנעליו: היבל. נת ש עד בו: התנהג כירים ש אר ש כ נות, אממוציאו: היובל נים, ש ש ש לפני יובל בו גע פ אם

ר, מעון: אם הוא נמכ י ש 41 הוא ובניו עמו. אמר רבניו: מזונות ב ב ב רבו חי אן ש א, מכ ניו מי מכרן? אל בלזלזלו ואין אבותיו, בוד כ אל אבתיו. ת אחז ואל

ת. חזקת: כך: אחז ב

ן ב ך ויזד ן אחוך עמ 39 וארי יתמסכין: עבד לחן פ ה ב תפלח לא לך ך עד אגירא כתותבא יהי עמ 40 כך: 41 ויפוק א דיובלא יפלח עמ ת שויתוב ה עמ ובנוהי הוא ך מעמאבהתוהי ולאחסנת לזרעיתה

יתוב:

the transaction. In contrast, taking a return on an investment is receiving reward for the ongoing involvement that continues throughout the life of the investment. In this sense, too, taking interest is fundamentally opposed to how God wants the world to run. God does not “loan” us the powers He grants us, as a one-time act; He “invests” them in us, remaining intimately involved in our efforts to reap the rewards of our efforts. Denying His in-volvement in our lives is a form of deism, a heresy totally inimical to the notion of Divine providence that lies at the core of Jewish belief.God has woven into the fabric of creation the mech-anism that He will behave toward us in the same way that we behave towards our fellows. In this vein, the sages’ statement, “Know what is above you”65 can be understood according to its literal translation, “know [that] what is above [is] from you.”66 Similarly, the phrase “God is your shade”67 is interpreted to mean, “God is your shadow,” i.e., He “mimics” our behavior towards others in His behavior toward us.68

Thus, when we forego interest on our loans, God responds in kind: He not only grants us the initial potential to be successful both materially and spiritually but continues to assist us throughout our labors. When someone takes interest, God also responds in kind: He grants him the initial potential but refrains from extending him ongoing

supernatural assistance.It is in this sense that the sages, explaining the mention of the Exodus in connection with the pro-hibition against interest,69 tell us that “whoever acknowledges the commandment [not to take] in-terest acknowledges the Exodus from Egypt; who-ever denies the commandment [not to take] inter-est denies the Exodus from Egypt.”70 As we have seen,71 the Hebrew name for “Egypt” (מצרים) means “limitations,” so “going out of Egypt” means being released from the limitations of the nature, which is exactly how God treats us when we forego taking interest on our loans.In a more abstract sense, resting on our laurels and relying on past successes is a form of taking interest. For example, once we have expended efforts in edu-cating our children, students, or anyone else over whom we have had any influence, and have suc-ceeded in inspiring them to teach others, we might be tempted to “retire” in order to focus exclusively on our own spiritual development, confidant that we will duly receive our share of the sublime rev-elations of Divinity they elicit by inspiring others. However, benefiting from the results of such past labor is like taking interest on a past loan, the inter-est of which is forbidden. In contrast, if we continue to disseminate Judaism just as we taught them to, our work with them remains an “investment,” the “interest” from which is rightfully due us.72

ונמכר־ ך עמ יך אח י־ימוך 39 וכ במחוברין) (רביעי ששי

היה ב י יר כתוש בד: 40 כשכ דת ע ד בו עב עב לך לא־תהוא ך עמ מ 41 ויצא ך: עמ ד יעב ל היב עד־שנת ך עמ

יו ישוב: ובניו עמו ושב אל־משפחתו ואל־אחזת אבת

tures himself to you, you are obligated to feed these children throughout his term of service.64 When his term of service is up (or terminated by the Jubilee year), he must leave you—thereby ending your obligation to feed him and his children with him. He must return to his family and reassume the social status of his fathers. No one is allowed to despise him or belittle him on account of his having been a bondman.

BEHAR

207

Leviticus 25:39-41

53. See above, v. 35. 54. Rashi on 26:1, below. 55. Exodus 21:2-6, 22:2; see also Deuteronomy 15:12-18. 56. Mishneh Torah, Avadim 1:2. 57. Above, v. 35. 58. Exodus 21:2-6; Rashi on Exodus 21:6. 59. It was customary for men in those times to pierce their ears (see Exodus 32:2-3). 60. Below, v. 55. 61. Deuteronomy 15:14. 62. Exodus 12:7. 63. Likutei Sichot, vol. 11, pp. 89-97.

The Hebrew BondmanSixth Reading (Fourth when combined) 39 If, even after the above-mentioned warn-ings,53 an individual continues to deal commercially with produce of the sabbatical or Jubilee years, he will incur still greater financial loss and be forced to indenture himself as a bondman, as follows:54

As you have been taught,55 the court can indenture someone as a bondman if he steals something and cannot otherwise afford to pay back the value of what he has stolen. A man (but not a woman56) can also indenture himself as a bondman if he becomes so poor that he has no other way to support himself. If your brother Israelite becomes destitute, even though he is living with you and you are commanded not to let him become destitute,57 and he is indentured to you as a bondman, you must nevertheless not work him with labor that makes him appear to be a bondman, i.e., publicly degrading work such as carrying your clothes behind you in public or putting your boots on you in public. 40 Rather, he must be employed by you as would be an employee or a hired resi-dent: give him honorable craftwork to do and treat him respectfully. Just like a bondman who was indentured by the court in order to pay off his theft, he must work for six years, the sole difference being that he may only work with you until the beginning of the Jubilee Year. If this year occurs in the middle of his term of service, he goes free.If the self-indentured bondman decides to remain in your service beyond his six-year term, you must take him to the court and pierce his right ear, just as is done with a bondman who was indentured by the court in order to pay back his theft.58 He is given the relatively light punishment of having his ear pierced59 since he only indentured himself on account of his abject poverty. Nonetheless, his right ear is pierced, because the right, better ear signifies proper use of the power of hearing. He heard Me say ‘For the Israelites are servants to Me; they are My servants!’60 on Mount Sinai, but he nonetheless went and found himself another master, and is not bothered by this—as evidenced by the fact that he is in no hurry to be a free man. (He is certainly not destitute now, since his master had to feed him and his family during his period of service, he has the money he was bought for, and his master will give him gifts when he releases him.61) The ear is pierced against a door, which in turn must be standing upright like a doorpost, because the door and doorpost were witnesses, so to speak, to how I liberated the people from slavery in Egypt,62 and this individual nonetheless chose to prolong his period of service.63 After this procedure, he must serve you until the Jubilee year.41 Although it might seem that by indenturing himself, the bondman agreed to sub-sist on whatever diet you might be inclined to provide him—even the most mea-ger—you must nonetheless feed him properly, even if this detail was not stipulated when he was indentured. Furthermore, if the bondman has children when he inden-

בהר

208

SIXTH (FOURTH) READING

RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

ONKELOS

76. Likutei Sichot, vol. 11, pp. 97-98. 77. On v. 36. 78. Sefer HaMa’amarim Kuntreisim, vol. 1, p. 210.

17. דברים כ, טז.

רת עבד. כרו ממכ טרי קודם: לא ימ י עבדי הם. ש 42 כאן יש עבד למכר, ולא יעמידנו על אבן הכרזה: כ בלצרך לא ש פרך. מלאכה ב ה בו תרד 43 לא קח: הלה! הז הכוס את החם לו: תאמר אל לענותו, די כא מ אבוא! ש פן עד ש חת הג והוא אינו צריך. עדר תבר אם לצרך אם לאו, ואומר ד יר ב תאמר: אין מכללבו, מסור הזה בר הד הרי לצרך, הוא ש לו אני ר יהיו לך. ך ואמתך אש לכך נאמר: "ויראת": 44 ועבדל, י איני מוש עבד ש, ב מ ת מי אש ן, ב אם תאמר: אם כל ני17: "לא תחיה כ הרי הזהרת אמות איני נוחל, ש בני? "מאת הגוים" — הם יהיו ש מ א מי יש מה", אל נש

בול ג תוך ב ש ולא סביבתיכם. ר אש לעבדים: לך מה": ל נש י: "לא תחיה כ הם אמרת הרי ב ארצכם, שא לש ביבותיכם מס או ב ש בים. התוש ני מב 45 וגם האב, אחר הולך ן הב להם, וילדו ארצכם ב ים נשלקנותו ר מת ה את א אל תחיה", "לא כלל ב ואינו אתם ם 46 והתנחלת קנו: ת קנו. אותם ת מהם עבד: כניכם אחריכם. לבניכם. החזיקו בהם לנחלה, לצרך בן, היה לו אם כ כן לפרש: הנחילום לבניכם, ש ולא יתמו כ ם. והתנחלת לבניכם": אותם ם "והנחלת לכתב ומלך יו עמ ב יא נש להביא אחיו. ב איש ם: קת והתחז

פרך: לא לרדות ב רתיו, ש מש ב

קית יתהון י אפ י אנון ד 42 ארי עבדזבון נון ב יזד לא דמצרים מארעא יו קש ב ה ב תפלח 43 לא ין: עבדך 44 ועבד מאלהך: ותדחל י ד עממיא מן לך יהון י ד ואמתך ין עבד קנון ת הון מנ סחרניכון בתותביא ני מב 45 ואף ואמהן: קנון הון ת כון מנ דירין עמ ערליא דאתילידו י ד כון עמ ד רעיתהון ומזלאחסנא: לכון ויהון ארעכון בלבניכון יתהון 46 ותחסנון לעלם אחסנא ת לירת תריכון בראל ני יש פלחון ובאחיכון ב הון ת ביו: קש ה ב אחוהי לא תפלח ב בר ב ג

when the Sabbath comes, the “seventh year” when we are supposed to go free, we are loathe to release ourselves from the exhilaration of our work.The Torah therefore teaches us that this is not right. We were created to serve God: to study His Torah and to fulfill His commandments. Since God cre-ated us for this purpose, He has certainly provided us with the wherewithal to implement it. Even when we work during the week, we must not con-sider ourselves enslaved to our work; rather, we should work in order to use the fruits of our labors for holy purposes. And on the Sabbath, we should rise completely above any association with our mundane lives.By thus liberating ourselves from our personal enslavement, we hasten the general Redemption, when the whole world will be free to pursue spiri-tuality and Divinity unhindered.76

43 You must not work him with backbreaking la-bor: As mentioned above,77 working without pur-pose is demoralizing and can even drive a person insane, whereas working with purpose—even if the task requires extraordinary effort—is richly re-warding. The satisfaction we gain from the sense of accomplishment is greater even than that which we derive from the wages we earn.78

A wealthy landowner found it relaxing to observe his la-borers rhythmically swinging their scythes, harvesting the wheat in his fields. Wishing to enjoy the same peace of mind constantly, he approached one of the peasants with a proposition:"I will pay you double your wages," he told the peasant, "to stand in my living room and swing your scythe." The peasant agreed with undisguised excitement, as he would be doubling his pay while considerably easing his workload. [continues...]

ים לא רץ מצר ם מא ם אשר־הוצאתי את י ה י־עבד 42 כ

את ויר בפרך בו ה 43 לא־תרד בד: ע ממכרת כרו ימם ת הגוי היו־לך מא תך אשר י יך: 44 ועבדך ואמ אלה מי מבנ ם ג 45 ו ה: ואמ עבד תקנו מהם ם תיכ סביב אשר וממשפחתם תקנו מהם עמכם ים הגר ים התושבאחזה: ל ם לכ והיו בארצכם ידו אשר הול ם עמכ אשר ה אחז שת לר חריכם א לבניכם ם את ם חלת 46 והתנ

יו באח יש א בני־ישראל חיכם ובא דו עב ת בהם ם לעלרך: ס ה בו בפ לא־תרד

BEHAR

208

Leviticus 25:42-46

CHASIDIC INSIGHTS

73. Likutei Sichot, vol. 32, pp. 165-167. 74. Ibid., pp. 161-165. 75. Deuteronomy 20:16.

42 They are My servants: Some of us are so en-slaved to our work during the six days of the work-

week that it seems as if we have sold ourselves into the service of another person for six years. Even

42 For even though he was your servant for a time, they—the Jewish people—are, in reality, My servants, whom I brought out of Egypt. My deed of purchase, so to speak, predates yours. Thus, you all carry the distinction and prestige of being My servants, and therefore, when one of you is indentured as a bondman to another Israelite, it is not such an ignominy. For this reason, you may indeed be indentured as bondmen to one another, but by the same token, you must not treat your Israel-ite bondman as a true bondman but as an employee.73

Accordingly, Israelite bondmen must not be indentured as a non-Jewish slave is sold, i.e., publicly, publicizing their names and forcing them to stand on a platform so prospective buyers can examine them.74

43 In addition to not shaming the bondman in public, you must not work him even privately with backbreaking, i.e., demoralizing or unusual labor, by having him do unnecessary jobs or tasks for which you specify no time-limit. Even though you may be able to deceive other people into believing that you are not working him this way, you cannot deceive Me; you must therefore fear your God and do what I say.

Non-Jewish Bondservants44 You will be taught later75 that you must either kill or expel all members of the seven Canaanite nations currently occupying the Land of Israel. Thus, since, as just stated, you must not give your Jewish bondservants menial tasks, and you cannot employ any of the present occupants of the land for this purpose, it follows that the only male bondmen or female bondwomen whom you may possess for menial labor must come from the non-Jewish nations who reside not within the borders of the Promised Land but around you, outside its borders. You may only purchase non-Jewish male bondmen or female bondservants from them. 45 National identity among non-Jewish nations is transmitted patrilineally; thus, you are not required to kill or expel children of Canaanite women if these children are fathered by men from other non-Jewish nations. Therefore, you may also pur-chase bondservants from among the children of female Canaanite residents who happen to live among you, as well as—if these children have their own families—from their family who happens to live among you, to whom they gave birth in your land from non-Canaanite fathers. If you purchase such bondservants, they too will become part of your estate.46 You may retain ownership of them for your children after you as an inherited estate, and may thus have them work for you forever, i.e., with no limitations on their term of service. But as for your brethren, the Israelites, no man—not even a tribal prince or your king—may work his brother Israelite with backbreaking, i.e., demoralizing or unusual labor.

בהר

ONKELOS

209

SEVENTH (FOURTH) READING

RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

87. Likutei Sichot, vol. 3, p. 1010.

18. פסוק נד.

"ערל תרגומו: כ ב, תוש והוא ר ג ב. ותוש ר ג 47 יד יג ב": וכי תש ר לגר תוש תותב", וסופו מוכיח: "ונמכך: בוקו עמ יר? ד עש י ך. מי גרם לו ש ב עמ ר ותוש יד גבוקו עמו, על ידי מוך? ד י ומך אחיך עמו. מי גרם לו שהוא אומר: ש ר. זהו הגוי, כ חת ג פ יו: מש עש מד ממ ל שר לעבודה זרה עצמה להיות לה מכ "לעקר", זה הנאב מים: א לחטב עצים ולש ש, ולא לאלהות, אל מ שנת מע עד ש ט י יחהו ש נ ד, אל ת היה לו. מי ה ת אל 48 געד לעבדו א אל קנאו לא עצמו ל כ הרי ש היובל, ה18: "ויצא אמר למט נ מו ש יובל יצא, כ הרי ב היובל, שר, ואף תוב מדב חת ידך הכ ת נת היבל". ובגוי ש ש ב

ם, ני חלול הש עקיפין, מפ י כן, לא תבא עליו ב על פכל יע ב ג בון, לפי המ חש ק ב אל ידקד א לג ב ש א כ אלרים עש היו אם מיו: ד מן הגוי לו ה ינכ נה וש נה ש — מנה רים עש ב וקנאו היובל, עד ר מכ נ מש נה שהה ש ואם מנה, ב נה ש עבודת הגוי נה ק ש נמצא ה ה לו חמש אל — ינכ נים ובא לג זה אצלו חמש שר מנים, וזהו: "והיה ה עש ן לו העבד חמש מנים, ויתיהיה כיר ש ימי 50 כ נים": ש ר מספ ב רו ממכ סף כאלו כ ב יחש נה, וש נה ש לכל יע ג המ בון חש עמו. עוד 51 אם לו: ה וינכ מנה, ב נה ש ל כ עמו ר כ נשי: ת רש פ מו ש נים. עד היובל: לפיהן. הכל כ ש רבות ב

ך ק יד ערל תותב עמ 47 וארי תדבן לערל ב ה ויזד ן אחוך עמ ויתמסכזרעית לארמי או ך עמ תותב הי רקנא ת ן פ ב יזד תר ד יורא: 48 ב גה: 49 או אח לה חד מאחוהי יפרקנה או אבוהי או בר אח אבוהי יפרקנה יפרקנ רעיתה מז רה ש ב ריב מקב רק: 50 ויחש ק ידה ויתפ או דתדבעד לה ן ב אזד ד א ת מש זבנה עם זבינוהי סף כ ויהי דיובלא א ת שיהי אגירא יומי כ ניא ש מנין בניא ש ב סגיות עוד 51 אם ה: עמסף זבינוהי: רקנה מכ הן יתיב פ לפמעד ניא ש ב אר ת אש זעיר 52 ואם פום כ לה ב ויחש דיובלא א ת ש

רקנה: נוהי יתיב ית פ ש

After several hours of his imaginary labor, however, the peasant quit. Even when the landowner offered to further double his wages, he refused. "When I don’t see the result of my actions," he declared, "it is impossible to work."

The efforts we are required to expend in studying

the Torah and fulfilling its commandments may be great, but we know that our efforts here be-low have profound influence on the cosmic realm above. Our knowledge of the effect of our efforts in the spiritual realms enables us to perform it with strength, vitality, and joy.87

עמו יך אח ך ומ ך עמ ותושב גר יד יג תש י 47 וכ שביעי

י חר קר משפחת גר: 48 א ך או לע ר לגר תושב עמ ונמכ49 או־דדו נו: יגאל יו אח מ ד אח היה־לו ת ה גאל ר נמכיגאלנו ממשפחתו בשרו ר או־משא נו יגאל בן־דדו או כרו הו משנת המ ל: 50 וחשב עם־קנ יגה ידו ונגא או־השי ים כימ ה כסף ממכרו במספר שנ ד שנת היבל והי לו עיב יש היה עמו: 51 אם־עוד רבות בשנים לפיהן י יר שכר בשנים עד־ נשא ט 52 ואם־מע סף מקנתו: גאלתו מכ

יב את־גאלתו: יו יש י שנ ל וחשב־לו כפ שנת היב

chase price will then be divided by that number of years: the result will then be considered his working rate during his term as a hired worker.51 If there are still many years remaining until the Jubilee year, he must accord-ingly return his redemption money to his purchaser out of the money for which he was purchased.52 Similarly, if only a few years remain until the Jubilee year, he must make the same calculation. He must return the redemption money to the purchaser accord-ing to his years that remain until the Jubilee year.

BEHAR

209

Leviticus 25:47-52

79. See above, v. 39. 80. Rashi on 26:1, below. 81. Above, vv. 6, 35. See also Exodus 20:10 (and Deuteronomy 5:14), 23:12. 82. Deuteronomy 10:18-19, 14:21, 29, 16:11, 14, 24:14, 26:12, 31:12. 83. See Deuteronomy 28:43-44. 84. Above, vv. 39-43. 85. Rashi on v. 54, below. 86. Ibid.

The Hebrew Bondman, continuedSeventh Reading 47 If an individual indentured himself to another Jew as a bond-man as a result of becoming impoverished on account of having dealt commer-cially in produce of the sabbatical or Jubilee years,79 and continues to transgress this prohibition after completing his term of service, he will again incur financial loss, but this time be forced this time to indenture himself as a bondman to a non-Jew, as follows:80

As you know, if a non-Jew renounces idolatry, i.e., accepts monotheism, you will be allowed to let him live in your land as a “resident alien.” You have also seen81 and will see further82 how you must treat such a resident alien equitably and even charitably. Nevertheless, notwithstanding his commendable acceptance of mono-theism, his reluctance to consummate this undertaking by converting to Judaism indicates that he is still attached to his non-Jewish mindset and/or milieu. You must therefore ensure that in your dealings with him, he be influenced by your commit-ment to Judaism rather than you be influenced by his ambivalent attitudes toward such a commitment. Indeed, I assure you that if you influence him, he will succeed in his material endeavors, but if he influences you, you will fail in yours.83 Thus, if a resident alien gains financial means, it will be on account of associating with you and coming under your influence, and if your brother Israelite becomes destitute, it may well be on account of associating with him and coming under his influence.For this same reason, I forbid you to indenture yourselves as bondmen to resident aliens if you become destitute; you may only indenture yourselves to your fellow Jews.84 Nonetheless, if your brother Israelite is indentured in his destitution as a bondman to a resident alien among you, or worse, to serve as an attendant of an idol of the non-Jewish family of a convert or resident alien, the sale is valid, and the Israelite may remain in the employ of the resident alien or idolatrous cult until the beginning of the Jubilee year, even if this be more than six years from the date of the sale.85 If the bondman has children when he indentures himself to his non-Jewish employer, the employer is obligated to feed these children throughout the bondman’s term of service.86

48 Nonetheless, after he is indentured, he must have unlimited rights of redemp-tion. One of his brothers must redeem him immediately in order to prevent him from assimilating into non-Jewish culture.49 If the brothers cannot redeem him immediately, then either his uncle or his cousin must redeem him; or, if they cannot, the next closest relative from his family must redeem him; or, if none of his relatives can redeem him immediately, then when he becomes able to afford it, he can be redeemed on his own.50 This redemption must be conducted as a fair and equitable business transac-tion; whoever redeems him must calculate with his purchaser how many years elapsed from the year he was indentured to him until the Jubilee year. The pur-

בהר

ONKELOS

210

SEVENTH (FOURTH) READING

RASHI

19. ויקרא כה, יד. 20. שמות לג, כב.

רואה: ה ואת לומר, כ לעיניך. פרך ב נו ירד 53 לא ואינו נגאל, הוא ה" אל "ב ה. אל ב אל יג לא 54 ואם ניו ב מזונות ב ב חי הגוי עמו. ובניו הוא ש: ש ב נגאל טרי קודם: ראל עבדים. ש יש י לי בני ראל: 55 כ יש כד עב אלו מש ה כ מט דן מל עב ל המש אני ה' אלהיכם. כר מכ נגד זה הנ מלמעלה: 1 לא תעשו לכם אלילם. כאף עריות — ה מגל י ורב יאמר: הואיל לא ש לגוי, י עובד עבודה זרה — אף אני מותו, הואיל ורב אני כמותו, ת — אף אני כ ב ל ש י מחל ורב מותו, הואיל כלו הל יות רש הפ ואף לו. הל מקראות נאמרו לכך ביעית, הש על הזהיר ה תחל ב דר: הס על נאמרו ביעית — סופו למכר ד על הש ואם חמד ממון ונחש

ר"19, מה רו ממכ לטליו, לכך סמך לה: "וכי תמכ מטד קנה מי בר הנ ד עמיתך" — ד ה? "או קנה מי כתיב בתו, לא חזר בו — ליד. לא חזר בו — סוף מוכר אחזית, רב יתו, לא חזר בו — סוף לווה ב סוף מוכר את בחזר לא הראשונות, מן קשות האחרונות אלו ל כדיו לא בו — חזר לא עצמו, את מוכר סוף בו — סוי, ית. לשון כ כ א אפלו לגוי: ואבן מש ראל, אל לישת אבנים: רצפ רקע ב ין הק כס מ י", ש תי כפ כ מו20: "וש כחואה ת הש ש לפי מים, לש אפלו עליה. חות ת להשן, וט ידים ורגלים היא, ואסרה תורה לעשות כ פש ב

כר: ם ש ל ש: 2 אני ה'. נאמן לש קד חוץ מן המחסלת פרשת בהר

ה לא נא יהי עמ ש נא ב אגיר ש 53 כ

54 ואם לעיניך: יו קש ב ה ב יפלח

א ת ש ב ויפוק ין אל ב רק יתפ לא

ה: 55 ארי דיובלא הוא ובנוהי עמ

י עבד ין עבד ראל יש בני דילי

מארעא יתהון קית אפ י ד אנון

דמצרים אנא יי אלהכון: 26:1 לא

דון לכון טעון וצלם וקמא לא תעב

נון א לא תת תקימון לכון ואבן סגד

אנא ארי עלה למסגוד ארעכון ב

דילי יא ב ש יומי 2 ית אלהכון: יי

חלין ד הון ת י ש מקד ולבית רון תט

אנא יי:

רך בפ נו לא־ירד עמו היה י בשנה שנה יר 53 כשכ

ל הוא לה ויצא בשנת היב ל בא לעיניך: 54 ואם־לא יגאובניו עמו:

אשר־ ם ה י עבד ים עבד בני־ישראל י 55 כי־ל מפטיר

ם: אלהיכ יהוה י אנ ים מצר רץ מא ם אות הוצאתי ימו לא־תק ומצבה ופסל ם אליל ם לכ עשו 26:1 לא־ת

ת עליה חו שת ם לה ית לא תתנו בארצכ בן משכ ם וא לכי ומקדש רו תשמ י 2 את־שבתת ם: אלהיכ יהוה אני י כ

י יהוה: או אנ תיר

נ״ז פסוקים. חטי״ל סימן. לאחוז״ה סימן.

BEHAR

210

Leviticus 25:53-26:2

88. V. 42, above. 89. Likutei Sichot, vol. 32, pp. 165-167. 90. Exodus 20:3; Leviticus 19:4; Deuteronomy 5:7. 91. Exodus 20:4; Deuter-onomy 4:16, 23, 25, 5:8, 27:15. 92. Exodus 23:24, 34:13; Deuteronomy 6:5, 12:3, 16:22.

53 He must be considered by his purchaser as an employee hired on a yearly basis. The purchaser must not oppress him with backbreaking—i.e., demoral-izing or unusual—labor; if the purchaser does so in your sight, the purchaser will understand any lack of response on your part as tacit approval.54 If he is not redeemed through any of these ways, he must leave his non-Jewish employer in the Jubilee year—thus ending his employer’s obligation to feed him and his children with him.Maftir 55 He must be redeemed because the Israelites are servants to Me; they—the Jewish people—are, in reality, My servants, whom I brought out of Egypt. My deed of purchase, so to speak, predates that of any other purchaser. I am God, your God; we are so intimately bound that whenever you are enslaved, it is as if I, so to speak, am also enslaved.Inasmuch as I did not bring the non-Jew out of Egypt and thereby make him part of My inner circle of personal servants, so to speak, he does not carry this distinc-tion or prestige. Therefore, although you can indeed be indentured to other Israel-ites as bondmen,88 you cannot technically be indentured to non-Jews as bondmen, since that would conflict with your already-operative subjugation to Me as My ser-vants. Rather, when you indenture yourself to him you do so only as an employee, i.e., you work for him, but you do not become his.89

26:1 Even if you indenture yourself as an attendant to an idol, you must not in-terpret this Divine providence as My implicit approval that you engage in this idol’s cult: As you have been told, you must not make idols for yourselves,90 nor may you set up for yourselves a sculpted image91 or single-stone pedestal92 wor-shipped as an idol.On the other hand, you must not attempt to remain faithful to Me while in the non-Jew’s employ by devising sham means of worshipping Me. For instance, once the Temple is built, you will be forbidden to prostrate yourselves—even to Me—on any paved surface other than the paved Temple Courtyard. Thus, you must not lay a pavement of stones on which to prostrate yourselves anywhere else in your land (and all the more so, outside of it), for I am God, your God, whom you must worship according to the guidelines that I have established for you.2 Similarly, if you are indentured into the employ of any non-Jew, you must not interpret this Divine providence as My implicit approval that you imitate his life-style. You must continue to keep My Sabbaths and fear My Sanctuary through-out your term of service to him. I am God, who may be relied upon to reward you for observing these commandments.’ ”

The Haftarah for parashat Behar is on p. 256.

GENESISBereishit

NoachLech Lecha

VayeiraChayei Sarah

ToldotVayeitzei

VayishlachVayeishev

MikeitzVayigash

Vayechi

EXODUSShemotVa’eira

BoBeshalach

YitroMishpatim

TerumahTetzaveh

TisaVayakheil

Pekudei

LEVITICUSVayikra

TzavShemini

TazriaMetzoraAcharei

KedoshimEmorBehar

BechukotaiNUMBERS

BemidbarNaso

Beha’alotechaShelachKorachChukat

BalakPinchas

MatotMasei

DEUTERONOMYDevarim

Va’etchananEikevRe’eh

ShoftimTeitzei

TavoNitzavimVayeilechHa’azinu

Vezot Habrachah

33 בחקתי

212

T he name of this parashah, Bechukotai, means “in accordance with My rules.” “Rules” (chukim) are those commandments for which no reason is given, and which in-deed make no logical sense. This category of commandments contrasts with the

other two broad categories of commandments: “laws” (mishpatim)—which human reason can understand and would even dictate on its own, and “testimonies” (eiduyot)—ceremo-nial institutions that human reason would not necessarily dictate but can understand and appreciate.1 It is specifically by observing the Torah’s chukim that we express our total sub-mission to God’s will, our readiness to follow His directives even when doing so flies in the face of logic or reason.

This total submission to God’s will, without any concern for rationale, seems at odds with the bulk of this parashah’s content: the rewards and punishments that await us for fulfilling or not fulfilling God’s commandments. If we are fulfilling God’s will for its own sake rather than for our own interests, how is a description of the advantages of obedience or the disadvantages of disobedience relevant?

Parashat Bechukotai is often combined with parashat Behar in the public reading of the Torah. As we know, in order for two parashiot to be read together, thereby forming in effect one parashah, they must have some common theme, and we should expect that theme to be reflected in their respective names.2 At first blush, however, the self-assertion that, as we have seen, is implied in the name Behar—a mountain3—appears to be the opposite of the self-abnegation implied in the name Bechukotai—humble submission to God’s will. We have explained, however,4 that true Divine self-assertion is possible only when we have first overcome our inborn sense of self: the more we lose our sense of self in our awareness of God’s reality, the more our Divine self—our Divine soul—can be manifest, and the more God can act through us. In this light, not only do the names of these two parashiot not clash; they in fact articulate the same ideal.

As we will we note in greater detail later,5 the fundamental meaning of chok is “chisel-ing” or “engraving,” implying that through observing these types of commandments we express our true unity with God, just as a letter engraved on a block of stone is part and

1. See Overviews to parashat Mishpatim and parashat Chukat.2. See Overview to parashat Kedoshim.3. See Overview to parashat Behar.4. See ibid.5. Overview to parashat Chukat.

בחקתי33Bechukotai

Overview

213

OVERVIEW OF BECHUKOTAI

parcel of that stone and not a second, discrete entity grafted onto it, as is the case with a letter written in ink on parchment or paper. Moreover, letters are engraved in stone by removing what was there before, just as observing God’s “rules” is predicated upon the “removal” or negation of the ego.

This perspective will help us understand why a parashah named after God’s supra-ra-tional rules (and the total self-abnegation called for in observing them) can be concerned almost wholly with the graphic description of how worthwhile it is for us to submit to His will. When we have emptied ourselves of our ego, we view the rewards promised by the Torah not as motivating impetuses encouraging our compliance with God’s will out of self-interest, but as intrinsic components of the Divine experience. God is absolute goodness, so abnegating our ego in favor of becoming transparent conduits for God’s will—as our true, Divine self asserts itself—enables us to experience God’s goodness in its fullest, including the physical beneficence that results from obeying His will.6

In this light, we can also understand why the Torah presents us, after graphically de-tailing the consequences of fulfilling or not fulfilling God’s will, with the laws concern-ing donations to the Temple. It is only natural that—if we experience God’s beneficence selflessly, as an intrinsic component of our experience of Divinity in general—we should feel inspired to give some of the beneficence He has placed at our disposal to the institu-tion whose purpose it is to disseminate and enhance Divine consciousness throughout the world.

�

The final two topics in parashat Bechukotai are firstborn animals and tithed animals. The former must be offered up as sacrifices (the priests are given part of the flesh to eat); the lat-ter must be eaten by their owners in Jerusalem. These two commandments reflect the two complementary dynamics that characterize the entire sacrificial enterprise, which, as we know, is the subject of the opening of the Book of Leviticus as well as the theme underlying its entire contents. These two dynamics are God’s “call” to us (this being the name of both the first parashah in Leviticus as well as the name of the entire book, Vayikra), the inspiration through which He awakens us to our inner, Divine identity, mission, and challenges; and our response to Him, the ways through which we express our willingness to hear His call and answer it, thereby giving voice to our true, Divine selves.

As such, these two commandments form a fitting conclusion to the Book of Leviticus, the book in which we hear God calling out to us, challenging us to take life seriously and live in full cognizance of our own potential as God’s people, thereby transforming our-selves into “a kingdom of priests” who sanctify mundane reality. In this way, we fulfill the purpose of creation: making the world into God’s true home.7

6. Likutei Sichot, vol. 22, pp. 159-165.7. Ibid., vol. 17, pp. 332-339.

בחקתי

ONKELOS

214

FIRST & SECOND (FOURTH) READING

RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

6. Sifra ad loc. 7. Ketubot 111b. 8. Likutei Sichot, vol. 37, pp. 79-84. 9. Sifra ad loc.

1. דברים ה, א. 2. בברכת "יוצר". והוא על פי ישעיה מה, ז — עיין ברכות יא, ב.

the core of our being has been touched, the effect is felt throughout our entire person, down to our physical beings. In contrast, when we only convince ourselves artificially into thinking or feeling a certain way, we are affected only superficially; since we have not been touched deeply, this way of thinking or feel-ing will have no lasting effects on our behavior.Similarly, when we achieve true oneness with the Torah—as described above with regard to our dedi-cation to God’s “rules”—our entire being is affected, even the physical aspects of our lives. In order to in-dicate that this is indeed the case, the results of such oneness must therefore also be physical. Hence, the material rewards spoken of here are not only an incentive to keep the Torah but the true indication that the Torah has permeated our lives so much that our observance produces tangible results.Our sages teach us that these verses, besides de-scribing the material rewards that God promises us in the present order, also refer to the even more miraculous material bounty that will characterize the messianic future. We are told that in the messi-anic era, plants will yield their produce on the same day they are planted; entire trees will be edible, not only their fruit; even non-fruit-bearing trees will bear fruit;6 the earth will produce delicacies and silk clothing; wheat stalks will tower like palm

trees; and grains of wheat will grow as large as two kidneys of a large ox.7 Based on the explanation just given of the nature of the contextual meaning of these verses—as referring to the material rewards promised us in the present order—we can under-stand these messianic prophecies as not only serv-ing as incentives but as physical expressions of the extent to which Divine consciousness has perme-ated our being.The difference between the miraculous rewards of the present order and the even more miraculous rewards of the messianic future is due to the fact that only in the future will we be able to infuse our entire beings with Divine consciousness. The results of fulfilling our Divine mission will therefore be concomitantly all-pervasive. Just as there will be no dichotomy between us and our Divine source, there will be no dichotomy between the physical world and its Divine source, and the physical world will be able to express perfectly God’s infinite benefi-cence. The Bible and the sages therefore describe the opulence of the messianic era in detail, for this opulence will express most fully the consumma-tion of the purpose of creation—making this lowest world a true vehicle for Divine consciousness.8

6 I will remove wild beasts from the land: Accord-ing to the Midrash,9 this blessing will come to fruition

קודי פ וית הכון ת קימי ב 26:3 אם ן 4 ואת יתהון: דון ותעב רון ט תארעא ן ותת נהון עד ב מטריכון ה: אב ן ית חקלא ואילן ה עללתלקטפא א יש ד לכון 5 ויערע זרעא בר לאפוקי יערע וקטפא ותיתבון ע ב למש לחמכון ותיכלון למא ש ן 6 ואת ארעכון: ב לרחצן מניד ד ולית רון ותש ארעא בארעא מן א ת ביש חיותא ל ואבטיעדון לא א חרב ב ודקטלין

ארעכון: ב

הוא ש כ צות, המ קיום זה יכול לכו. ת חקתי ב 3 אם צות המ קיום הרי מרו", ש ת מצותי "ואת אומר: לכו"? ת חקתי ב "אם מקים: אני מה הא אמור, הוו מרו. ש ת מצותי ואת תורה: ב עמלים היו ת שאמר1: נ מו ש מר ולקים, כ תורה על מנת לש עמלים בעה ש ם. ב עת ם לעשתם": 4 ב מרת ם אתם וש "ולמדתתות: ב ש לילי ב גון כ לצאת, אדם ני ב רך ד אין שרות: פ לעשות ועתידין סרק, אילני הן דה. הש ועץ ה, מרב יש הד הא י ש ציר. ב את יש ד לכם יג 5 והש

עד עסקו ת ציר ובב ציר, הב עד בו עסוקים ם ואתקמעא אוכל לשבע. לחמכם ם ואכלת רע: הז עת שתאמרו: א מ ש לום. ש י 6 ונתת מעיו: ב רך מתב והוא לום, כ אין לום ש אין אם ה, ת מש והרי מאכל הרי ארץ". ב לום ש י "ונתת זאת: ל כ אחר לומר למוד תאומר2: הוא וכן הכל, נגד כ קול ש לום הש ש אן מכתעבר לא וחרב הכל": את ובורא לום ש ה "עושלמלחמה, יבואו לא ש לומר צריך אין ארצכם. ב

דינה למדינה: רך ארצכם ממ א אפלו לעבר ד אל

ם ועשית תשמרו י ואת־מצות תלכו י 26:3 אם־בחקת

ה ועץ רץ יבול תנה הא ם ונ ם בעת י גשמיכ תת ם: 4 ונ אתיר ובצ יר את־בצ יש ד לכם יג 5 והש פריו: ן ית ה השדטח ם לב ישבת ם לחמכם לשבע ו רע ואכלת יג את־ז יש

ם: בארצכיד חר מ ין וא ם ושכבת רץ בא שלום י תת 6 ונ שני ם: ר בארצכ עב רב לא־ת רץ וח י חיה רעה מן־הא והשבת

BECHUKOTAI

214

Leviticus 26:3-6

CHASIDIC INSIGHTS

1. Likutei Sichot, vol. 17, pp. 313-315. 2. Ibid., vol. 19, pp. 115-120. 3. Cf. above, 25:18-19. 4. On Genesis 24:22, Exodus 25:10, 32:16. 5. Likutei Torah 1:45a.

3 If you advance in My rules: The word for “rule” (chukah) means “something engraved.” As we have noted previously,4 an engraved letter, unlike ink on paper, becomes one with the rock it is engraved upon. This suggests that the Torah is referring here to an extraordinary level of commitment to our Di-vine mission, in which we totally lose ourselves and become completely absorbed in fulfilling it.5

4 I will give your rains in their time: The Torah here details the rewards for following its precepts. These rewards are overwhelmingly and conspicu-ously material; there is almost no mention of spiri-tual reward. This seems strange, particularly when we recall that these rewards are promised in return for our dedication to God’s “rules,” which, as we just saw, means that we have lost our sense of in-dependent selfhood in our absorption with our Divine mission. Having achieved such elevated Divine consciousness, it would seem that if it were necessary to mention reward at all, the promise of

spiritual reward would be more relevant.Of course, one possible answer is that not everyone is refined enough yet—or all the time—to appre-ciate spiritual rewards. The Torah must therefore detail the palpable rewards that await us for obey-ing God’s will in order to motivate even those of us who are not mature enough to value heightened Divine consciousness. This answer, while certainly true, is insufficient, since it leaves these verses inap-plicable to those among us who are spiritually ma-ture enough not to need such enticements (or any enticement) to serve God.In order to understand this passage, we should note that when people are truly and profoundly happy, they have to express their happiness with their physical bodies: they smile, clap, and dance; noth-ing short of this will do. The same is true of all the emotions: the test of whether an emotion has truly entered our consciousness and affected our essence is whether its effect is manifest on our body. When

Reward for Fulfilling the Commandments26:3 God continued to instruct Moses what to convey in His name to the people: “If you make sure to advance in the knowledge of My rules by studying the Torah assiduously, i.e., beyond the minimal requirement, and you make sure to study the Torah with the intent to safeguard your proper performance of My command-ments,1 and then indeed perform them properly,4 I will reciprocate by granting you material beneficence that exceeds the limita-tions of nature: I will give you the rains in a manner most favorable to your ben-efit and convenience: They will fall in their time—i.e., the time I have designated for them exclusively—nighttime, when people are not outdoors working the land. This way, you will be able to work the land by day unhindered by rain. Moreover, I will further limit the rainfall to the time most convenient for you—the Sabbath night, when no one is usually about. Miraculously, the land will yield its full pro-duce from the rain that falls during this short weekly period.2 Also miraculously, the naturally barren tree of the field will give forth its fruit.5 There will be so much grain that threshing will occupy you until the grape har-vest, and harvesting the grapes will occupy you until the time for sowing the fields again for grain. But you will not need this overabundance for yourselves, since your food will be so miraculously satiating that you will be able to eat just a small amount of your food to satiate yourselves. You will live in security in your land, i.e., without fear of drought.3

Second Reading 6 I will not only bless you with abundance, but will ensure that you can enjoy it securely: I will grant peace in the land. You will lie down at night and sleep peacefully, for there will be no cause for fear. I will even remove wild beasts from the land so you will have no fear of them, and no foreign army will even pass through your land on its way elsewhere, so you will have no fear that they will plunder you on the way.

בחקתי

ONKELOS

215

THIRD (FIFTH) READING

RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

14. Likutei Sichot, vol. 7, p. 188-197.

3. ירמיה לא, ל. עיין שם. 4. שמואל־ב א, כא. 5. ירמיה כז, ב. 6. חבור, כבל.

ם. מן חרב רעהו: 8 ורדפו מכ 7 לפניכם לחרב. איש בה חמש כם: ב ש בורים הג מן ולא כם, ב ש ים ש החלבון, והלא לא היה מאה ומאה רבבה. וכי כך הוא החשני אלפים ירדפו"? ם ש א: "ומאה מכ צריך לומר אלים ין את התורה למרב א אינו דומה מעטין העוש אלהיו נופלין י ין את התורה: ונפלו איביכם וגו'. ש העושנה אפ אליכם. 9 ופניתי הארץ: דרך כ לא ש לפניכם בר דומה, ל למה הד כרכם. מש ם ש ל ל עסקי לש מכהנים: תורת כ דאיתא ב כר פועלים וכו', כ ש למלך שאתכם. יתי והרב ורביה: פריה ב אתכם. והפריתי רית ב כם. את ריתי ב את והקימתי זקופה: קומה בא ם אותה, אל הפרת רית הראשונה ש ב ה, לא כ חדשית י את ב אמר3: "וכרת נ לא תופר, ש ה ש רית חדש ברית" כב לא ה, חדש רית ב יהודה ית ב ואת ראל ישרין מ ת מש יהיו רות הפ ן. נוש ן יש ם 10 ואכלת וגו': נים לש ש ל ש ן ש ן הנוש יש הא י ן, ש וטובים להתישתוציאו. חדש ני מפ ן ויש קד: ת אש ל מש לאכל יפה

ן, רנות מלאות חדש והאוצרות מלאות יש היו הג י שלתת אחר, למקום לפנות האוצרות ם את וצריכים ש: קד המ ית ב זה ני. כ מש י 11 ונתת לתוכן: החדש עילה" "ג ל כ כם. ב קצה רוחי אין י. נפש תגעל ולא ם י ש מו4: "כ דבר אחר, כ לוע ב בר הב ליטת ד לשון פחין מוש יחה, ש ש ל המ בורים" — לא קב ג נגעל מגן מעליו להחליק די כ ל, מבש חלב ב עור ל ש מגן י כת 12 והתהל העור: יקב לא ש חנית, או חץ ת מכולא ם, מכ אחד כ עדן גן ב כם עמ אטיל תוככם. בלמוד י, ת נ י. יכול לא תיראו ממ נ עזעים ממ תהיו מזדאלהיכם. ה' 13 אני לאלהים": לכם "והייתי לומר: ה, ל אל אני יכול לעשות כ אמינו בי, ש ת דאי אני ש כיתי לכם הרי "הוצאתי אתכם מארץ מצרים" ועש שי ני ראש ש חובה ב מין יתד הת דולים: מטת. כ ים ג נסור הש לא תצא מראש ש המוסרה, בים המעכ העל ומטות", מוסרות לך ה "עש מו5: כ ר, ש הק יר וית

קומה זקופה: לעז6: קוממיות. ב קיביל"א ב

דבביכון עלי ב ית פון 7 ותרדפון א: 8 וירד לון קדמיכון לחרב ויפומאה למאה א חמש כון מנלון ויפ יערקון לרבותא כון מנא: לחרב קדמיכון דבביכון עלי בלכון לאוטבא במימרי ני 9 ואתפואקים יתכון י ואסג יתכון ש ואפיקא כון: 10 ותיכלון עת ית קימי עמא חדת קדם מן יקא ועת יק עת דיניכון ב ני כ מש ן 11 ואת פנון: תרי ולא ירחק מימרי יתכון: 12 ואשיניכון ואהוי לכון לאלה י ב כינת שהון קדמי לעם: 13 אנא יי ואתון תיקית יתכון מארעא י אפ אלהכון דין עבד להון מהוי מל דמצרים רית כון ודב רית ניר עממיא מנ ותב

חירותא: יתכון ב

Rabbi Shimon: wild beasts will still exist but their nature will change. Inasmuch as our lives now, dur-ing the exile, should emulate post-messianic real-ity as far as possible—both in order to ready us for the future and to hasten its arrival—we should also

follow Rabbi Shimon’s view: instead of destroying the wild and untamed elements of ourselves and our world, we should transform them and channel them for goodness.14

דפו 8 ור רב: לח ם לפניכ פלו ונ יביכם את־א ם 7 ורדפת

פלו ונ פו ירד רבבה ם מכ ה ומא ה מא חמשה מכם

י והפרית ם אליכ 9 ופניתי רב: לח ם לפניכ יביכם א

ם: י אתכ י את־ברית ימת י אתכם והק ם והרבית אתכ

ן מפני ן ויש ן נוש ם יש שלישי (חמישי במחוברין) 10 ואכלת

ולא־תגעל בתוככם י משכנ י תת 11 ונ יאו: תוצ ש חד

ם לכ והייתי ם בתוככ 12 והתהלכתי ם: אתכ י נפש

ם אלהיכ יהוה י 13 אנ ם: לע י היו־ל ת ם ואת ים אלה ל

ים ם עבד ת לה הי ים מ רץ מצר ר הוצאתי אתכם מא אש

ם קוממיות: פ ם ואולך אתכ ת עלכ ואשבר מטת כל־המצו ת א עשו ת ולא י ל תשמעו 14 ואם־לא

BECHUKOTAI

215

Leviticus 26:7-13

10. V. 3, above. 11. Likutei Sichot, vol. 17, pp. 321-329. 12. Jeremiah 31:30-32. 13. Isaiah 11:6.

CHASIDIC INSIGHTS in the messianic era. Rabbi Yehudah asserts that God will physically remove all wild beasts from the world, while Rabbi Shimon maintains that God will neutral-ize their aggressive instinct, as Isaiah prophesies, “the

wolf will lie with the lamb,”13 implying that there will indeed be wolves in the future, but they will be docile instead of predatory.The resolution of this difference of opinion favors

7 If you go to war outside your land, you will pursue your enemies but will not have to kill them yourselves, for they will fall before you, one by the sword of the other.8 Five of the weakest among you will pursue a hundred of them. But the more of you who are loyal to My Torah, the less of you will be required proportionately to pursue your enemies, so thus, a hundred of you will pursue ten thousand of them, and moreover, in the merit of the increased number of those of you who observe My Torah, your enemies will fall before you by the sword in a miraculous way.9 In recompense for your assiduous study of the Torah,10 I will turn My attention away from rewarding all My creatures for their obedience in order to focus on you, bestowing upon you special reward for serving Me beyond what is required. (Even though non-Jews may also serve Me beyond what is required of them, the nature of their obligations toward Me and the supererogatory efforts they may ex-ert in this regard cannot be compared with your obligation to study the Torah and the supererogatory efforts that you can exert in doing so.) I will make you fruitful by increasing your fertility and guaranteeing that all your progeny be similarly fertile, and I will make all of you and your progeny physically robust and tall.11 I will ultimately establish My covenant with you in a new, permanent form, by making My teachings so much a part of your nature that you will never again transgress My will.12

Third Reading (Fifth when combined) 10 The produce will be of such high quality, last so long, and age so well that you will eat doubly old produce (i.e., the harvest of the year before last), for it will taste better than last year’s harvest, which will in turn taste better than this year’s harvest. For the same reasons, you will have to clear out the old, already dried produce from the storehouses—since you have not had a chance to eat it yet—in order to make room for the new harvest to dry there.11 I will place My permanent dwelling—the Temple—in your midst, and My soul—My Divine Presence—will not reject you by departing from you.12 You will become so accustomed to My presence that in the afterlife, I will, so to speak, walk among you and you will not be afraid of Me. Nonetheless, this famil-iarity will not make you any less aware of My transcendence, and therefore, you will still revere Me: I will be your God and you will be My people.13 You should not hesitate to trust that I can perform all these miracles, for, after all, I am God, your God, who miraculously took you out of Egypt, from being slaves to them; I broke the crossbars of your yoke and led you upright into freedom.

בחקתי

ONKELOS

216


RASHI

7. בראשית י, ט. 8. בראשית יג, יג. 9. בועות, תפיחות בעור, מלאות נוזלים. 10. דברים לב, כב. 11. פסוק כד. 12. איכה ב, כב. 13. פסוק ט. 14. שופטים ו, ג־ד. 15. מיכה ג, ג.

תורה, לדעת מעו לי. להיות עמלים ב 14 ואם לא תשהוא אומר: ש כ צות, המ לקיום יכול חכמים. מדרש "ולא תעשו" וגו', הרי קיום מצות אמור, הא מה אני תורה. מעו לי"? להיות עמלים ב מקים: "ואם לא תשיר את כ א זה המ למוד לומר "לי"? אין "לי" אל ומה תבר ציד לפני נמרוד7: "ג ן למרד בו, וכן ב ו רבונו ומתכי סדום8: אנש ן למרד בו, וכן ב ו ירו ומתכ כ מ ה'" — שרבונם את ירים מכ — מאד" לה' אים וחט "רעים לא תלמדו, לא נים למרד בו: ולא תעשו. מש ו ומתכמאסו. ת חקתי ב 15 ואם עברות: י ת ש הרי תעשו, כם. שונא געל נפש טי ת פ ים: מש אחרים העוש מואס במעשות: אחרים את מונע עשות. י לבלת החכמים: יתים, לכך נאמר: "את לא צו ל מצותי. כופר ש את כצות": להפרכם המ ל כ נאמר: "את ל מצותי", ולא כבע עברות, הראשונה ר. הרי ש עק ריתי. כופר ב את בלא הן: ואלו ביעית, הש עד וכן ה, ני הש גוררת ים, שונא את אחרים העוש ה, מואס ב למד, ולא עשכופר צות, מ ב כופר האחרים, את מונע החכמים, חפת. ש עליכם: יתי וצו עליכם. י 16 והפקדת ר: עק בדומה לעז9, ב אנפולי"ש ר, ש הב את חף ש מ ש חלי חת. ניו זעופה: קד ה נפיחתו ומראית פ הוקל לנפוח שמו10: כ ומבעירו, מו ומחמ הגוף את יח קד מ ש חלי נפש. ומדיבת עינים מכלות י": באפ קדחה אש י "כוסוף וירפא, קל י ש לראות וכלות צופות העינים מותו. ב חתו פ מש ל ש פשות הנ וידאבו ירפא, לא שקרויה כה, ממש ותוחלת אה ב אינה ש אוה ת ל כתצמח, ולא זרעו ת לריק. ם וזרעת עינים": ליון "כפני. י 17 ונתת איביכם": "ואכלהו — צמח ת ואם ורדו לכם: להרע עסקי ל מכ אני פונה י, ל ש נאי פתורת דת אג כם. ב לטו יש מעו, מש כ שנאיכם. בכם ר מדב איני זאת. ה אעש אני אף זו: ה רש מפ הנים כקרי": ב כם עמ אני אף י "והלכת וכן11: "אף", ב א אלמזו אתכם פוקדות כות המ היו י ש עליכם. י והפקדת

אחרת אביא אצלכם, קודה פ הראשונה ש עד לזו, ריות, הב את בהלת המ ה מכ הלה. ב לה: ה ואסמכנהוא חפת. יש לך אדם ש ת מותן: את הש ואיזו, זו מכלמוד מור עליו, ת רו ש ש ה, אבל ב ט מ ל ב חולה ומטחף, הוא נש ים ש חף. או עת הוא נש חפת", ש לומר: "שחת", ד למוד לומר: "ואת הק יח, ת אבל נוח ואינו מקדיח, אבל הוא מקד ים ש יח. או עת הוא מקד ד ש מלמ"ומכלות לומר: למוד ת חיה, י ש עצמו ב הוא סבור אבל חיה, י ש עצמו ב סבור אינו הוא או עינים". "ומדיבת לומר: למוד ת חיה, י ש סבורים אחרים מצמחת. ואינה זורעה זרעכם. לריק ם וזרעת נפש": למוד ת ומה ואוכלים, אים ב אויביכם מה ה ומעתנה ש זורעה כיצד, הא איביכם"? "ואכלהו לומר: ניה מצמחת, ואויבים נה ש ראשונה ואינה מצמחת, שפנים ב וש צור, המ לימי בואה ת ומוצאים אים בבר ד קד. ת אש תבואה טו לק לא ש רעב, ב מתים נות והב נים הב נגד כ זרעכם", לריק ם "וזרעת אחר: והחטא לן, ומגד הם ב עמל ה את ש ר, מדב תוב הכיתי ורב י חת טפ ר "אש אמר12: נ ש אותם, ה ומכל א בטובה13: ב אמר נ ש מו כ כם. ב פני י ונתת ם": כל איבי פני". י "ונתת רעה: ב נאמר ך כ אליכם", "ופניתי ל מכ אני פונה לעבדיו: אמר ש למלך ל מש לו משם לפני איביכם. פת כם לרעה: ונג עסקי ועוסק אני עמדבביכון ובעלי פנים, מב אתכם הורג ות המ הא י שאיני ש שנאיכם. בכם ורדו חוץ: מב אתכם יפין מקאמות ש עה ש ב ש ובכם, ם מכ א אל מעמיד שונאים א מה ים אל ראל, אינם מבקש העולם עומדים על ישראל ועלה מדין אמר14: "והיה אם זרע יש נ גלוי, ש ב שחיתו את יבול ש חנו עליהם וי ועמלק ובני קדם וגו', וים ובכם, הם אעמיד עליכם מכ עה ש ש הארץ", אבל בכם, וכן הוא אומר15: ל טמוניות ש ים אחר המ ש מחפיטו" הפש מעליהם ועורם י עמ אר ש אכלו ר "ואשלי כח: ני אימה: ואין רדף אתכם. מב ם. מפ וגו': ונסת

ולא למימרי לון תקב לא 14 ואם ין: האל קודיא פ ל כ ית דון תעביני קוצון ואם ית ד קימי ת 15 ואם בד למעב לא ד דיל ב כון נפש רחק תניותכון ית קימי: קודי לאש ל פ ית כא לכון ואסער ד ד 16 אף אנא אעבוית א חפת ש ית א הלת ב עליכון נפש חן ומפ עינין כן מחש א חת קדה וייכלנ זרעכון לריקנו ותזרעון כון ב רגזי ן 17 ואת דבביכון: עלי בעלי דבביכון וירדון ברון קדם ב ותתרדף כון סנאיכון ותערקון ולית ד ב

יתכון:

י את־משפט ם וא סו תמא י 15 ואם־בחקת לה: האם להפרכ י את־כל־מצות עשות י לבלת נפשכם תגעל י והפקדת ם לכ את עשה־ז א י 16 אף־אנ י: את־בריתחת מכלות עינים הלה את־השחפת ואת־הקד עליכם בם: יביכ א ואכלהו ם זרעכ לריק ם וזרעת נפש ת ומדיבבכם ורדו יביכם א לפני ם ונגפת ם בכ פני י תת 17 ונ

ם: ף אתכ ין־רד ם וא ם ונסת שנאיכ

BECHUKOTAI

216

Leviticus 26:14-17

15. Likutei Sichot, vol. 17, p. 326, note 30. 16. Zohar 3:152a; Likutei Torah 2:48a. See also Siftei Kohen on Deuteronomy 28:15. Likutei Sichot, vol. 19, p. 235, note 4.

CHASIDIC INSIGHTS 14-43 Threats and Curses: In this passage, known as “the Admonition,” God informs the Jewish peo-ple of the drastic consequences of veering from the Torah’s instructions for life. In the synagogue, this section is traditionally read quickly and in a lower tone than the rest of the reading, underscoring its foreboding content.However, the Zohar informs us that God, the Torah, and humanity all possess hidden and revealed di-mensions. In the Torah’s revealed dimension, these verses are indeed curses; in its concealed dimen-sion, they are blessings.16 This does not mean that

they are “figurative” blessings, painful experiences we must endure for a greater good; they are real blessings, and not just ordinary blessings, but the greatest, most sublime blessings.In fact, it is specifically the most sublime bless-ings that have to be couched (and sometimes ex-perienced) as curses. This is because whenever a blessing is bestowed by heaven, it must first pass through the heavenly court, where the prospective recipient is judged as to whether he is worthy of the blessing. When the blessing is “disguised” as a curse, however, it “bypasses” the advocates of strict

Threats and Curses14 But if you commit the following sevenfold train of misdeeds: [1] you purposely do not listen, i.e., do not study My Torah assiduously, intending thereby to affront Me; and consequently [2] you do not perform all these commandments,15 and if you consequently [3] despise those who do follow My rules; [4] reject the sages, who teach you My ordinances; [5] prevent others from performing the commandments; [6] deny that I gave the Torah and that its rules are My command-ments; and finally [7] break My covenant with you by denying My very existence,16 then I too, will do likewise to you, punishing you with a sevenfold train of calamities. I will set upon you [1] disorientation, [2] consumption and blisters, [3] fever, [4] diseases that dash the hopes and [5] depress the soul of the sufferer’s family, who longs in vain for his recovery. [6] You will sow your seed in vain, for it will either not grow, or [7] if it does grow, your enemies will eat it.17 Besides the above seven punishments, which are mainly for not studying the To-rah and performing My commandments (the first two sins), I will turn toward you, according you special attention in punishing you for hating and forsaking Me be-yond this (the last five sins).15 You will be smitten before your enemies. Those who hate you will rule over you. You will flee, although no one will be pursuing you.These same words contain additional, more serious threats: I will angrily do the same to you. I will cause the following punishments to assail you in overlapping succession—before one is finished, the next will begin: [1] disorienting pestilence, which will confine you to bed but not afflict your skin; but this will progress to [2] consumption and blisters, which will damage your skin but not give you a fever; but this will progress to [3] fever, which will make you feel ill but not destroy your hopes of recovery; but this will progress to [4] diseases that dash your hopes of re-covery but still allow others to entertain the hope that you will recover; but this will progress to [5] diseases that depress the soul by depriving others, as well, of any hope for your recovery. [6] One year you will sow your seed in vain, but [7] the next year it will grow, but before you can harvest it for yourselves, your enemies will lay siege to your city, and, finding your crops waiting for them in the field, they will eat it, while you have nothing stored up in your city from the previous year to eat.

בחקתי

ONKELOS

217


RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

24. Proverbs 3:12.

16. יחזקאל כד, כא. 17. דברים כח, כג. 18. תורת כהנים. 19. משלי כה, יז. 20. שם יז, כז. 21. דברים לב, כד. 22. שם.

מעו": תש "לא ה אל עוד ב ואם ה. אל עד 18 ואם חטאתיכם. על בע ש אחרים: יסורין עוד י. ויספתלמעלה: עברות האמורות בע ש רעניות על פ בע שש, וכן הוא קד ית המ כם. זה ב און עז י את ג ברת 19 ושי כם": ונתת און עז י ג ש ל את מקד אומר16: "הנני מחלל ה מש ה. זו קש חש נ רזל ואת ארצכם כ ב מיכם כ את שך ר על ראש מיך אש ם הוא אומר17: "והיו ש ש ה, ש משת חש הנ ש דרך כ מזיעין מים הש היו י ש וגו', ת" נחשרזל הב אין ש דרך כ מזיעה אינה והארץ מזיעה, מים הש אן, כ אבל רותיה. פ רת מ מש והיא מזיע, רזל מזיע, ויהא חרב אין הב דרך ש לא יהיו מזיעין כת מזיעה, חש הנ דרך ש הא מזיעה כ עולם, והארץ ת ברותיה: 20 ותם לריק כחכם. הרי אדם דת פ והיא מאבלא ש, ש לא נכ לא זרע, ש לא חרש, ש לא עמל, ש שפון ומלקה ד א ש ציר ב עת הק לא עדר, ובש ח, ש כסעמל וחרש וזרע לום, אבל אדם ש כך כ אותו, אין בהרי אותו, ומלקה פון ד ש ובא ועדר, ח וכס ש ונכן ארצכם את יבולה. אף ל זה קהות: ולא תת יו ש נ שרע: ועץ הארץ. אפלו עת הז ש ה מוביל לה ב את מה שעת ש ב רותיו פ יחניט לא ש לקוי, יהא הארץ מן אעץ ה, ולמט למעלה ש מ מש ן. ית לא החנטה:

רותיו, פ יר מש מפרה הוא ש כ ריו. פ ן ית לא רי: ואפ21 ואם רעניות: פ בע ש אן כ ויש קללות, י ת ש הרי מקרה, ב עראי, אמרו: רבותינו18 קרי. י עמ לכו תמצות. ומנחם לכו עראי ב ן ת א לפרקים, כ אינו אל ש"יקר וכן20: רגלך", "הקר וכן19: מניעה, לשון רש: פלשון אנקלוס: ל ש לתרגומו זה לשון וקרוב רוח". בע ש אלי: מהתקרב נע למ ם לב ין קש מ ש י, קשבע ש ר מספ ב אחרות, רעניות פ בע ש חטאתיכם. כלה אתכם. כ רוי: וש י. לשון ג לחת חטאתיכם: 22 והש כאין המה ש כך, ב ה ב רכ ד לת, ש כ א חיה מש אין לי אלח ל המת אש ן ב למוד לומר21: "וש ין? ת כך מנ ה ב רכ דיכתה? נש ב ממיתה הא ת ש ומנין ים. ת ש הרי ם", באלו מה עפר", זחלי חמת "עם לומר22: למוד תבר כ וממיתין. כין נוש אלו אף וממיתין, כין נושערוד וממית ך נוש חמור ראל, יש ארץ ב נים ש היו ים: והכריתה טנ לה אתכם. אלו הק כ ך וממית: וש נושפנים: מב אתכם. והמעיטה חוץ: מב כם. המת ב את ים. קטנ בילים וש דולים ג בילים ש רכיכם. ד מו ונשחמת חיה, ן וש המה, ב ן ש רעניות: פ בע ש הרי מו: ונש והמעיטה, והכריתה, לה, כ וש עפר, זוחלי

לון תקב לא ין אל עד 18 ואם בע י יתכון ש למימרי ואוסיף למרדיקר ית ר 19 ואתב חוביכון: על ויכון דעל מיא ש ית ן ואת כון קפ תמטרא אחתא מל פרזלא כ יפין ק תא וארעא דתחותיכון חסינא כנחשלריקנו 20 ויסופון רין: פ ד מעב מלית ארעכון ן תת ולא חיליכון ן ית לא ארעא ואילן ה עללתיו קש ב הכון קדמי ת 21 ואם ה: אבלא למימרי ואוסף ולא תיבון לקבבע ש מחא עליכון לאיתאה חיות ית בכון 22 ואגרי חוביכון: כית יצי ותש יתכון יל ותתכ רא בויצדין יתכון ותזעיר עירכון ב

ארחתכון:

that they distressed me greatly.” His father asked him: "What did they say to you?" [Rabbi Eleazar said,] "They said thus and thus." Said the father to him: "Those are all blessings: ‘That you sow and not reap’ [means] that you have children and they not die. ‘That what you bring in not go out’ [means] that you bring home daughters-in-law and your sons not die, so that their wives need not leave again. ‘That what goes out you not bring in’ [means] that you give your daughters [in marriage]

and their husbands not die so that your daughters need not come back. ‘That your house be desolate and your inn be inhabited’ [means] that this world be your inn and the next world be your home…. ‘That your table be disturbed’ [means] by [many] sons and daughters. And ‘that you not see a new year [means] that your wife not die and you not have to take a new wife.’ ”This explains why “God rebukes the one He loves.”24 The greatest love cannot be manifest

ם ה אתכ י ויספתי ליסר לה לא תשמעו ל ם־עד־א 18 וא

י תת י את־גאון עזכם ונ ברת ם: 19 וש אתיכ בע על־חט שם 20 ות ה: כנחש ם ת־ארצכ וא ל כברז את־שמיכם רץ הא ועץ ה את־יבול ארצכם ן ולא־תת חכם כ יק לרע רי ולא תאבו לשמ לכו עמי ק ן פריו: 21 ואם־ת לא יתי ם: 22 והשלחת אתיכ בע כחט ה ש י עליכם מכ י ויספת לאת־ יתה והכר ם אתכ ושכלה השדה את־חית ם בכ

ם: מו דרכיכ יטה אתכם ונש ם והמע בהמתכ

BECHUKOTAI

217

Leviticus 26:18-22

CHASIDIC INSIGHTS

17. Likutei Sichot, vol. 23, p. 77. 18. Ezekiel 24:21. 19. Rashi here and on Deuteronomy 28:23. 20. Likutei Sichot, vol. 11, p. 24, note 6, p. 28, note 27. 21. Deuteronomy 32:24. 22. Ibid. 23. Mo’ed Katan 9b.

judgment and can make its way straight to its re-cipient.In the Talmud23 we are told that Rabbi Shimon bar Yo-chai (author of the Zohar) sent his son, Rabbi Eleazar, to be blessed by some of the sages. They bestowed upon him what sounded like a string of curses:

They said to him: "May it be [God’s] will that you sow and not reap; that what you bring in not go out; that what goes out you not bring in; that your house be desolate and your inn be inhabited; that your table be disturbed and you not see a new year." When he came home to his father, he said to him: "They were so far from blessing me

Allegorically, you will sow your seed, i.e., your children, with great effort, but sin, your enemy, will consume them.I will turn toward you, according you special attention in punishing you for your disloyalty to Me. You will be smitten by pestilence within your cities before your enemies, who are laying siege outside the city. Those among you who hate you—traitors from among your own ranks—will rule over you. In contrast to foreign enemies, who only seek to plunder you of your observable wealth, traitors—who are privy to your secrets and harbor more deep-seated hatred for you—will plun-der you of your hidden wealth, as well.17 You will flee in panic, although no one from among these traitors will actually be pursuing you, since they, just like you, will be starving as a result of the enemy’s siege.18 If, during these punishments, you do not listen to Me and repent, I will add another seven punishments for your above-listed seven sins that you continue to commit:19 [1] I will break, i.e., destroy, the magnificent edifice of the Holy Temple, the pride of your strength.18 [2] I will make your skies dry like iron, which does not sweat, meaning that there will be no rain to water new crops, and [3] your land moist like copper, which does sweat, causing any existing produce to rot.19

20 [4] Your strength will be expended in vain, making you frustrated over the futility of your work. [5] Your land will not even yield a quantity of produce equal to the amount of seed that you planted in it. [6] The tree will be debilitated by the lack of nutrients in the earth, and will therefore not give forth any ripe fruit in season, and [7] it will drop its fruit before ripening it.21 If, in your stubbornness, you continue to walk with Me—i.e., perform My commandments—irregularly, and you do not wish to listen to Me, I will add seven more punishments, corresponding to your above-listed seven sins that you continue to commit:22 [1] I will incite20 both the wild beasts of the field and [2] your domesticated animals21 against you, [3] both of which will bite you (miraculously, in the case of the domesticated animals that do not usually bite) lethally.22 [4] They will bereave you of your young children. They will attack both you and your other livestock, but whereas [5] they will utterly destroy your livestock, which, being outside in the fields, will be unable to escape their attack, [6] they will only diminish you, since you will be able to seek refuge inside your homes. [7] All your roads, both major and minor thoroughfares, will become desolate.

בחקתי

ONKELOS

218


RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

30. 33:33. 31. Psalms 90:4.

23. ירמיה מח, יז. 24. פסוק כה.

רית. ויש נקם סרו לי. לשוב אלי: 25 נקם ב 23 לא תועיניו סמוי וזהו נקמות, אר ש דרך כ ברית, ב אינו שריתי ב נקמת רית", ב "נקם אחר: בר ד הו. צדקי ל שהיא קרא, מ ב ש חרב" "הבאת ל כ ם. עברת ר אשם. מן החוץ אל תוך מלחמת חילות אויבים: ונאספתתוככם. ועל ידי י דבר ב חת ל צור: וש ני המ הערים מפלפי עליכם, רים הצ האויבים יד ב ם" ת "ונת בר הדהם מוציאים לים, וכש ירוש ת ב אין מלינים את המ שלחם. ה 26 מט אויב: יד ב נים נת לקברו, ת המ את

ה לחם. ברי לכם מט ש ה עז": ב מו23: "מט ען, כ לשון משואפו רעב: י חצ והם אכל, מסעד ל כ לכם בר אשיבו תנור אחד. מחסר עצים: והש ים לחמכם ב ר נש עשת ית פ בואה נרקבת ונעש הא הת ת קל. ש ש מ לחמכם בבות ושוקלות את נור, והן יוש ת רת ב ב ת נפולה ומשעו. זו היא ב ם ולא תש יניהם: ואכלת קם ב ברים לחל השרעניות: חרב, מצור, בע פ עים. הרי ש תוך המ מארה בת נפולה, מארה ה לחם, חסר עצים, פ בר מט בר, ש דה"חרב": היא ש נין, המ מן אינה ם"24 ת "ונת עים. מ ב

תתרדון לא ין אל ב 23 ואם יו: קש ב קדמי ותהכון למימרי יו קש ב כון עמ אנא אף 24 ואהך על בע ש אנא אף יתכון ואלקי קטלין ד עליכון 25 ואיתי חוביכון: רענותא כון פ רעון מנ א ויתפ חרב באוריתא מי תג פ על עברתון ד על נשון לקרויכון ואגרי מותנא ותתכדסנאה: ידא ב ותתמסרון יניכון במיכלא סעיד לכון ר דאתב 26 בתנורא ב לחמכון ין נש ר עש ויפין מתקלא ב לחמכון ויתיבן חד

עון: ב ותיכלון ולא תש

before the Fall. Since we would have existed on this higher spiritual plane, the Torah would not have had to descend and become couched in terms ger-mane to physical reality. We would have been able to understand the Torah as it is written “in heaven.” But when, because of the sin of the Golden Calf, Mo-

ses had to break the tablets, the world descended to its present, materialistic state, and our conscious-ness suffered a concomitant fall. The Torah “fell,” too—that is, its sublime meaning became couched in physical terms in order to address the physical realities of our world. [continues...]

רי: ק י עמ ם והלכת י ל תוסרו לא לה ם־בא 23 וא

גם־ אתכם י והכית רי בק ם עמכ אף־אני י לכת 24 וה

רב ח ם עליכ י באת 25 וה ם: אתיכ על־חט בע ש ני אבר ד ושלחתי ריכם אל־ע ם ונאספת ית נקם־בר מת נקחם י לכם מטה־ל ם ביד־אויב: 26 בשבר ם ונתת בתוככם יבו לחמכ ד והש ים לחמכם בתנור אח אפו עשר נש ו

עו: ס ם ולא תשב ל ואכלת במשק

INNER DIMENSIONS �

But when, because of the sin of the Golden Calf, Mo-

[26] When I break your staff of bread: The Midrash, in fact, states that the Torah preceded the world by “two thousand years.” These years are understood to refer to the two sefirot of the intellect, chochmah and binah. The phrase “I will teach you chochmah” from the Book of Job30 can be read “I, chochmah, am a thousand,” implying that chochmah and binah are each represented by a thousand years. The seven lower sefirot, which correspond to the seven days of the Cre-ation week, would thus correspond to the seven millennia of Creation, as it is written, “For a thousand years are in Your sight as a day that passes.”31 The sefirot of chochmah and binah, the primordial Torah, thus precede the world by “two thousand years.”

When I break your staff of bread: The breaking of the tablets (the Torah being the soul’s “food”) is a reflection of the cosmic “breaking of the ves-sels,” in which the lofty and uncontainable light of pre-creation “exploded,” leaving sparks of infinity scattered throughout the physical world.Bake your bread: Bread is generally made with wheat, and the numerical value of the Hebrew word for “wheat” (חטה) is 22, the number of let-ters in the Hebrew alphabet, with which the Torah is written. The imagery is thus that the “wheat”—the 22 letters used in the study of the Torah—must be “baked” into “bread”—a form in which it can be digested by the soul—by “fire”—the love of God.

BECHUKOTAI

218

Leviticus 26:23-26

CHASIDIC INSIGHTS

25. Cf. above, v. 5. 26. Shabbat 88b, etc. 27. Tanya, chapter 26; Igeret HaKodesh 11, 22; Likutei Sichot, vol. 7, p. 233, vol. 19, pp. 136-139. 28. Based on Numbers 5:2. Kelim 1:7; Mishneh Torah, Beit HaBechirah 7:13; Tosefot on Arachin 32b, s.v. VeKidshu. 29. Bava Kama 82b; Mishneh Torah, Beit HaBechirah 7:14.

through revealed good, for we might not be found worthy of such benevolence. It must be manifest in the guise of evil and suffering.As was the case with Rabbi Eleazar, we must learn how to “decipher” these hidden blessings; only then can they be revealed as the blessings they truly are. For this, Rabbi Eleazar needed the guidance of Rabbi Shimon, who taught him how to decode the curses so they could be manifest as blessings. Inas-much as Rabbi Shimon is the author of the Zohar, the seminal text of the inner dimension of the Torah, the lesson here is that the study of the Torah’s inner dimension trains us to perceive the inner dimension of reality in general, including the inner dimension of God’s apparent curses. Indeed, the above-cited passage in the Zohar itself goes on to tell us that the study of the hidden dimension of the Torah awak-ens the hidden dimension of our soul, which in turn enables us to experience the hidden dimension of God and thereby experience the hidden dimension of the curses, in which they are the most sublime blessings. Once we are aware that God’s curses are really blessings, we instinctively fulfill the sages’ counsel to “rejoice in suffering,”26 and this under-standing allows the inner goodness of the apparent

curses to be fully manifest.27

26 When I eliminate your every source of food (lit-erally, “When I break your staff of bread”): Bread is a metaphor for the Torah: just as bread nourishes the body, the Torah nourishes the soul.The Torah in its present manifestation—as we know it—is a fallen version of the original. In its original form, the Torah does not discuss earthly reality, but rather only describes the spiritual realm. This is what the Midrash means when it tells us that the Torah “preceded” the creation of the world. Simi-larly, the Torah studied by the souls of the departed and the not-yet-born in the Garden of Eden does not address physical reality. The Torah we see is a dim reflection of that Torah, a translation of its sub-limity in earthly terms.

This fall took place when Moses broke the first tab-lets. When God gave us the Torah at Mount Sinai, we were cleansed of the spiritual impurity the world fell into because of Adam and Eve’s sin with the Tree of Knowledge of good and evil. Had we not sinned with the Golden Calf, the messianic era would have commenced then, and reality would have been el-evated to the spiritual plane of the Garden of Eden

23 If, in your continued stubbornness, you will not be corrected by these punish-ments enough to return to Me, and you therefore continue to walk with Me—i.e., perform My commandments—irregularly,24 then I too, will treat you stubbornly: I will smite you, too—reciprocally—sev-enfold for persisting in your above-listed seven sins, as follows.25 [1] I will bring an army against you that will avenge your disloyalty to Me; it will strike you in accordance with the vengeance described in this covenant. [2] As this army approaches, you will gather into your cities. [3] I will send an epidemic into your midst, and those of you who remove the corpses from the city in order to bury them will be delivered into the enemy’s hands.26 [4] When I eliminate your every source of food, [5] ten women will bake your bread in one oven because of the lack of wood for fuel. [6] Moreover, the grain will rot, causing the bread to crumble in the oven. The women will therefore weigh and divide the crumbs among themselves, and will bring back your bread by weight. [7] Your food will be so miraculously unsatiating25 that no matter how much you will eat, you will not be satisfied.

A CLOSER LOOK �

standing allows the inner goodness of the apparent

[25] Who remove the corpses from the city: It is generally forbidden to bury a person inside any walled city in the Land of Israel.28 In addition, it

was the traditional practice in Jerusalem not to allow a corpse to even remain overnight within the city.29

בחקתי

ONKELOS

219


RASHI

CHASIDIC INSIGHTS

34. See on Genesis 1:16, etc. 35. Likutei Sichot, vol. 30, p. 18; Likutei Torah 2:48b ff.

25. פסוק לב. 26. תורת כהנים.

ניכם. מין עבודה לים ובירניות: חמ מתיכם. מגד 30 בה חמ עומדים ב ם ש גות, ועל ש עמידין על הג מ זרה שפוחי רעב היו, גריכם. ת י את פ נים": ונתת קרויין "חמוכרסו אותם, קים ומנש מחיקם יראתם ומוציאים סלוק זה אתכם. י נפש וגעלה עליה: ונופל נבקעת מאדם, יכול ה. חרב עריכם את י 31 ונתת כינה: שמתי אני את הארץ", הרי אדם הוא אומר25: "והש ש כב: וש מעובר ה"? "חרב מקים: אני מה הא אמור, הוא ש נות, כ רב יכם. יכול מן הק ש מותי את מקד והשמה הא אמורים, נות קרב הרי אריח", "ולא אומר: דודיות, יכם"? מן הג ש מותי את מקד אני מקים: "והשלבא ונועדות שות מתקד היו ש ראל יש ל ש רות י שובנות, נים ב ר ש ב אכילת רעניות: פ בע ש הרי ם. ש — נים חמ ריתת כ ים. ת ש הרי — מות ב מדת והשירניות הב מדת הש ידי על א אל רענות, פ אן כ אין את י "ונתת רתו. ויכ גות הג י ראש ב ש נים החמ לו יפ

ע, כינה — ארב לש, סלוק ש גריכם" וגו' — הרי ש פדודיות, "ולא אריח" ש מן הג ממון מקד ן ערים, ש חרבזו הארץ. את אני מתי 32 והש בע: ש הרי נות, קרבנחת האויבים ימצאו לא ש ראל, ליש טובה ה מד33 ואתכם ביה: מיוש שוממה הא ת ש ארצם, ב רוח מדינה ני ב ש עה ש ב ש ה, קש ה מד זו בגוים. אזרה ומתנחמין, זה את זה רואים אחד, למקום גולים נפה עורים ב אדם הזורה ש במזרה, כ ראל נזרו כ וישולף ש ש ה: והריקתי. כ חברת בוקה ב ואין אחת מהן דמטת ש הנ חרב ומדרשו26: דן. הנ מתרוקן החרב, ים ריק את המ מ אדם ש אחריכם אינה חוזרת מהר, כלא תמהרו ממה. ש ואין סופן לחזר: והיתה ארצכם שה", חרב יהיו "עריכם ך כ ומתוך לתוכה, לשוב יתו מב גולה אדם ש עה ש ב ש חרבות, לכם נראות רמו וביתו אלו אין כ רמו ומעירו וסופו לחזר, כ ומכ

הנים: תורת כ נויה ב ך ש חרבים. כ

למימרי לון תקב לא דא ב 27 ואם 28 ואהך יו: קש ב קדמי ותהכון י יתכון אף תקוף רגז וארד כון ב עמבע על חוביכון: 29 ותיכלון אנא שיכלון: נתכון ת ר ב ניכון ובש ר ב ש בץ ית מתיכון ואקצ יצי ית ב 30 ואשעל גריכון פ ית ן ואת חניסנסיכון גרי טעותכון וירחק מימרי יתכון: פי ואצד א חרב קרויכון ית ן 31 ואתרעוא ב יל אקב ולא יכון ש מקד ית י אנא ית תכון: 32 ואצד ניש ן כ קרבדבביכון עלי ב עלה ויצדון ארעא יני ב ר אבד 33 ויתכון ה: ב יתבין דקטלין ד בתריכון ואגרי עממיא צדיא ארעכון ותהי א חרב ב

א: וקרויכון יהון חרב

soul: insight, understanding, knowledge, kindness, severity, beauty, victory, glory, foundation, and kingship. And—Women: In male-female imagery, the female is the recipient.34 When our love for God is evoked, we must keep it “feminine,” i.e., we must remember that it is granted to us by God. We are only the re-cipients of this feeling of love; we did not create it.When all of these conditions are met—They will bring back your bread by weight (literally: on the scales): When one arm of a scale goes down, the other goes up. Similarly, by integrating the Torah

into our beings, by bringing it “down” so it can reach even the most mundane facets of our lives, we cause a reciprocal reaction and “elevate” the To-rah back to its primordial form, as it was before it “fell” into its present material context. The spiritual dimension of the Torah begins to open up before us, and we become privy to progressively deeper insights into its infinite meaning. As a result—You will eat but not be satisfied: i.e., our love for God will be so great that we will never be able to learn enough Torah. As progressively deeper dimensions of the Torah open up before us, it will always seem new and thrilling.35

רי: בק י עמ ם והלכת י ל תשמעו לא את ם־בז 27 וא

ני אף־א אתכם י ויסרת רי חמת־ק ב ם עמכ י לכת 28 וה

ובשר בניכם בשר ם 29 ואכלת ם: אתיכ על־חט בע שוהכרתי ם תיכ את־במ י 30 והשמדת לו: תאכ ם תיכ בנגלוליכם י על־פגר ם את־פגריכ תתי ונ ם ניכ את־חמה חרב ריכם את־ע י תת 31 ונ ם: אתכ י נפש עלה וגם: חכ ניח יח בר יח אר ולא את־מקדשיכם י והשמותם יביכ א יה על ממו וש רץ את־הא י אנ י 32 והשמת

ם חריכ י א יקת ם והר ה בגוי ה: 33 ואתכם אזר ים ב שב היה: היו חרב ם י ריכ ה וע ה ארצכם שממ ית רב וה ח

BECHUKOTAI

219

Leviticus 26:27-33

CHASIDIC INSIGHTS

32. Rashi on v. 31, below. 33. Cf. above, v. 11.

When I break your staff of bread thus refers to the breaking of the tablets, which caused the Torah to descend and become garbed in a physical context. The term the staff of bread alludes to the Tree of Life in the Garden Eden, the source of the Torah. The “breaking” of the staff refers to the descent of the Torah from its spiritual context as the Tree of Life into its present, fallen form.(These words shed light on the Admonition as a whole. Our perception of the Admonition as a frightening prophecy is a result of the “breaking of the staff,” the disguising of Torah in the vocabulary of earth. In its heavenly form, the Admonition is all blessing; in heaven, no one is in need of admonition.)The advantage of the Torah being couched in physi-cal terms is that we can understand it. The disad-vantage is that because we perceive the Torah in its earthly form, we may find it difficult to internal-ize it, to assimilate its teachings into our spiritual bloodstream. The Torah therefore tells us how to avoid the pitfall of storing the ideas of Torah in a theoretical corner of our mind.

Bake your bread: Just as unbaked flour cannot be absorbed by the body, so the bread of the soul, Torah, cannot be fully absorbed by its student unless it is properly “baked” in the fire of the soul’s love for God and its desire to cleave to Him. One can study thousands of pages of Torah and remain unaffected. To digest Torah so that it permeates all of our being, we must evoke our soul’s sometimes dormant love for God—the fire that prepares the Torah for human digestion. How do we stimulate this love?In one oven (which can be read: in the oven of One): through meditating on the oneness of God—that nothing truly exists besides Him. The “oven” that contains the fire of love for God is created by medi-tating on His oneness. When we meditate deeply on the fact that nothing truly exists besides God, we forsake all our love-affairs with the things of this world and become consumed with passionate love for God, which we will quench by studying the Torah. But—Ten: This love must encompass all ten powers of our

27 If, despite all this, you do not listen to Me, and you therefore continue stub-bornly to walk with Me—i.e., perform My commandments—irregularly,28 then I will treat you with furious stubbornness: I will chastise you recipro-cally sevenfold for persisting in your above-listed seven sins, as follows.29 [1] You will eat the flesh of your sons, and you will eat the flesh of your daughters.30 [2] I will demolish your tall and fortified edifices and thereby cut down your idols that you place on their roofs.32 [3] I will make your corpses fall upon the ‘corpses’ of your smashed idols. [4] My soul—the Divine presence—will reject you by departing from you.33

31 [5] I will destroy your cities so completely that even passersby will find no reason to enter them. [6] Inasmuch as your cities will be razed, I will by that very fact make your holy places desolate, devoid of the throngs of pilgrims that used to visit them. [7] I will therefore not be able to derive any pleasure from your sac-rifices, which you would have offered up to please Me.32 Despite all these punishments, I will still have mercy on you: Although I will indeed make the land desolate of its inhabitants, it will be deserted also by your enemies, who will try unsuccessfully to live in it. Thus, they will have no desire to claim it as their own.33 I will scatter you among the nations, spreading you so thinly that you will not be able to take comfort from one another in your exile. I will unsheathe the sword after you persistently, allowing your enemies to harass you constantly. Since you will not return to it quickly, your land will be persistently desolate; since you will despair of returning to it, you will view your cities as being truly destroyed.

בחקתי

ONKELOS

220


RASHI

27. ד, ד־ו. 28. מלכים־ב כא, ג. 29. סנהדרין קג, א. 30. ב לו, כא. 31. בראשית מא, ו. 32. שמות יב, כב. 33. שמות כא, כה. 34. סנהדרין כז, ב. 35. זכריה יד, יב. 36. תהלים לח, ו.

על עס כ ש קום, המ עס כ את פיס ת רצה. ת 34 אז כל תותיה": ב ש "את לך למ והרצת. מטותיה: שפל כ מקום ב גש ד ומ"ם העשות, לשון ה. מ הש ימי ל נה ש בעים ש בתה. ש ר לא ש ממה": 35 את אש "שה ויובל מט נות הש בעים ש נגד ש בל, הן היו כ לות ב גקום, ארצם לפני המ ראל ב הכעיסו יש נים ש ש היו ב שעים ותש מאות לש ש נה: ש ים לש וש מאות ע ארברת עש לו ג ש עד לארץ כנסו נ מש עונם ני ש היו נה ש עים ארב לפניו הכעיסו יהודה ובני בטים, השהוא לים, ירוש חרבות עד בטים הש רת עש לו ג משמאלית ך הש כב על צד ה ש יחזקאל27: "ואת אמר ב נ שהימנית ך צד על כבת וש וגו' ה אל את ית וכל וגו' ונבואה יהודה", ית ב עון את את ונש יום עים ארבלך המ לגלות ית החמש נה ש ב ליחזקאל נאמרה זו הו, הרי לות צדקי נים עד ג ש ש יהויכין. ועוד עשו שים חמש ה מנש נות ש תאמר: ואם ש. וש עים ארבנה, לש ש ים וש לש שובה ש ה ת ה עש וחמש היו, מנשכתיב28: ד נה, ש ים ת וש רים עש עו רש נות ש וכל מלך ואחאב אחאב", ה עש ר אש כ רה אש עש "וידת "חלק"29, אג ב אמרו ש מו כ נה, ש ים ת וש רים עשן וכנגד ליהויקים, רה עש ואחת ים, ת ש אמון ל ושש וש ים לש וש מאות ע לארב וחשב צא הו. לצדקירה למאה: ש עש הן, והם ש ב ין ויובלות ש מט נה ש שע לארב הרי יובלות, נים וש ין מט ש רה עש ע ארב

נה ש ש וש ים לש לש ע, וארב ים ש ש — נה ש מאות ועוד אחת, חסר בעים ש הרי מטות, ש חמש —בעים, לש למת ש המ ה מט ש ב כנסה נ ש יתרה נה שלהם. ב נחש עונם ב נגמר לא ש לו ג ש יובל ואותו אומר הוא וכן למים, ש נה ש בעים ש נגזר ועליהם תותיה ב ש את הארץ רצתה "עד מים30: הי דברי בחד פ מרך. 36 והבאתי נה": ש בעים ש למלאות וגו' מו מ"ם ל "מרך" יסוד נופל הוא, כ ורך לבב. מ"ם שדוחפו הרוח ש ף. נד עלה ל "מוקש": וש ל "מועד" שוכן קול, ומוציא קש ומקש אחר עלה על הו ומכדופת קיף", לשון חבטה. "ש א דש רגומו: "קל טרפ תמקום קוף"32, "מש לשון קדום", קיפן "ש — קדים"31 — "חבורה"33 ל ש רגומו ת וכן לת, הד חבטת והורגים רודפים אלו כ חרב. מנסת ונסו קופי": "משלו ש רוצו לנוס, יכ י ש אחיו. כ לו איש ב אותם: 37 וכשאלו בורחים ני חרב. כ מפ הלו לרוץ: כ יב י זה, כ זה בעה סבורים חד וכל ש לבבם פ הא ב י פני הורגים, ש מלזה אחיו", ב איש לו "וכש ומדרשו34: אדם רודפם. שלזה: זה ערבין ראל יש ל כ ש זה, ל ש עונו ב ל נכשהיו אבודים זה זורים, ת היו פ ת ש גוים. כ ם ב 38 ואבדתעונת 39 ב גולה: ב תים המ אלו אתכם. ואכלה ה: מזידיהם: ב אבותיהם ה מעש אוחזים ש כ ם. את אבתם קנה מ "ת וכמוהו35: סו", "ימ מו: כ ה, המס לשון קו. ימ

בחריהן", "נמקו חבורתי"36:

הא מט ש ית ארעא רעי ת כן 34 בארע ב ואתון דצדיאת יומין כל ארעא מט ש ת כן ב דבביכון עלי בל 35 כ הא: מט ש ית ותרעי לא י ד ית מט ש ת יאת דצד יומין הויתון ד כ יכון מט ש ב מטת שכון ב ארון ת 36 ודיש עלה: יתבין ארעתא ב הון לב ב ברא ת ואעל א נאיהון וירדוף יתהון קל טרפ ש דקדם מן מערוק כ ויערקון קיף דשולית לון ויפ א חרב ב קטלין דאחוהי ב בר ג קלון 37 וית רדיף: דורדיף א חרב ב קטלין ד דם מק כקדם קומה ת לכון תהי ולא לית יני ב 38 ותיבדון דבביכון: עלי בעלי ב ארע יתכון ר ותגמ עממיא כון ב ארון ת 39 ודיש דבביכון: בעלי ארעתא ד חוביהון ב מסון ב יתאבהתהון חובי ב ואף דבביכון מסון: ית ידיהון ב אחידין ד יא יש בחובי וית חוביהון ית 40 ויודון רו ק ש ד קרהון ש ב אבהתהון יו: קש יכו קדמי ב הל במימרי ואף ד

ה השמ י ימ ל כ יה את־שבתת רץ הא ה תרצ 34 אז

את־ ת והרצ רץ הא תשבת ז א יביכם א רץ בא ם ואתלא־ אשר ת א ת תשב ה השמ י 35 כל־ימ יה: שבתת

ים 36 והנשאר יה: על בשבתכם ם תיכ בשבת ה בת שף ורד יביהם א ת בארצ ם בלבב רך מ והבאתי ם בכף: רד ין וא פלו ונ רב מנסת־ח ונסו ף נד עלה קול ם אתולא־ ין א ף ורד רב כמפני־ח יו יש־באח א שלו 37 וכ

בגוים ם 38 ואבדת ם: יביכ א לפני ה תקומ לכם היה תקו ימ ם בכ ים ם: 39 והנשאר יביכ א רץ א ם כלה אתכ ואקו: ם ימ ם את ת אבת עונ ף ב יביכם וא ת א ם בארצ עונ באשר ם על במ ם אבת ן ואת־עו את־עונם 40 והתודו

רי: י בק לכו עמ ף אשר־ה י וא עלו־ב מ

BECHUKOTAI

220

Leviticus 26:34-40

36. Deuteronomy 29:28; Likutei Sichot, vol. 19, p. 270, note 28. 37. See Jeremiah 29:10; 2 Chronicles 36:17-21.

34 Then, the land will appease Me over its unobserved sabbatical years. Dur-ing the entire time that it remains desolate while you are exiled in the land of your enemies, the land will rest and thus appease Me over its unobserved sabbatical years.35 I will be appeased in this way because during the entire time that the land re-mains desolate, it will rest the way it should have rested during your sabbatical years, when you lived upon it.36 As for those of you who survive the harassment you will suffer in exile, I will bring chronic timidity into their hearts for as long as they are exiled in the lands of their enemies. They will be so paranoid that the sound of a rustling leaf will pursue them; they will flee as if fleeing the sword, and they will fall, even though there is in fact no pursuer.37 Each man will stumble over his brother Israelite, fleeing as if from the sword, although there is no pursuer. You will not even be able to stand up to face your enemies. Furthermore, you will—at that time36—be held accountable for each oth-er’s wrongdoings, so each of you will figuratively ‘fall’ because of the other’s faults. 38 You will become lost to one another, due to having been scattered among the nations. The land of your enemies will figuratively consume you as you die and are buried in it.39 Those of you who survive will, on account of their iniquity, waste away in the lands of your enemies. If the iniquities of their fathers are still with them, in that they persist in the same misbehavior their forebears were guilty of, they will waste away on that account also.40 They will then confess both their own iniquity and their fathers’ iniquity, namely, their unfaithfulness by which they betrayed Me, and also how they stubbornly walked with Me—i.e., performed My commandments—irregularly,

A CLOSER LOOK �[34-35] Over its unobserved sabbatical years: Like most of the commandments applicable only in the Land of Israel, the observance of the sabbat-ical and Jubilee years did not take effect until the land had been conquered and divided up. This process took 14 years, so the first year of the first sabbatical cycle was 2503, the 15th year after the people entered the land in the year 2489. We are told that an additional 835 years passed until the destruction of the First Temple in the year 3338. Of these 835 years, there were 436 during which the years that should have been observed as sab-batical and Jubilee years were not. Every 50-year

period contains 8 years of rest: 7 sabbatical years and 1 Jubilee year. Thus, since 400 years contain eight full 50-year periods (8 x 50 = 400), it con-tains 64 years of rest (8 x 8). The remaining 36 of the 436 years contain 5 sabbatical cycles (5 x 7 = 35) plus one year—the first of the next sabbatical cycle—which the people did not plan to observe properly either, and was therefore accounted as if they did not in fact. Thus, there were a total of 70 years of rest (64 + 5 + 1) that were not observed in this period. Correspondingly, the exile that began with the destruction of the Second Temple lasted exactly 70 years.37

בחקתי

ONKELOS

221

FOURTH (SIXTH) READING

RASHI

37. יחזקאל כ, לב־לג. 38. שמות כא, לו.

ה מד זו אביאם, בעצמי אני אתם. 41 והבאתי וגלינו הואיל אומרים: יהיו לא ש ראל, ליש טובה יחם, מנ איני אני יהם, מעש כ ה נעש האמות, ין בנפי, כ לתחת ומחזירן נביאי את אני מעמיד א אלאמר37: "והעלה על רוחכם היו לא תהיה וגו' חי נ שמו38: נע. כ יכ יד חזקה" וגו': או אז ב אני וגו' אם לא נע. לשון אחר: ח הוא", אם אז יכ י שור נג "או נודע כנע לבבם" וגו': ואז ירצו את עונם. א "אז יכ מ אולי, שריתי ב את י 42 וזכרת יסוריהם: ב עונם על רו יכפחסר הו ואלי מלא, ב נכת מקומות ה חמש ב יעקוב. הו ל אלי מו ש ה מקומות, יעקב נטל אות מש חמש בריתי ב י את וזכרת ניו: ב ת אל ג ר ויבש בא י ש ערבון, דאי הוא ית? לומר, כ ה נמנו אבות אחורנ יעקוב. למ

עמו, יצחק הרי כדאי, אינו ואם לכך. טן הק יעקב כדאי. הוא ש עמו, אברהם הרי כדאי, אינו ואם ל א אפרו ש יצחק? אל ב נאמרה "זכירה" ה לא ולמ43 יען ח: זב המ על ח ומנ צבור לפני נראה יצחק טי מאסו": 44 ואף פ מש ר "ב מול ובגמול, אש וביען. גרענות הם זאת הפ ה עמ ם זאת. ואף אפלו אני עוש גאמאסם לא איביהם ארץ ב היותם ב י, אמרת ר אשרית ראשנים. ם: 45 ב ר את ריתי אש לכלותם ולהפר בה. על פ כתב ואחת ב בטים: 46 והתורת. אחת ב ל ש שיפריש י יפלא. יני: 2 כ ה מס נו למש נת ם ל כ יד, ש מגבר ן ערך נפשו לומר ערך ד ך נפשת. לת ערכ פיו: ב ב

לויה בו "עלי": פשו ת נ ש

יו קש ב הון עמ אהך אנא 41 אף עלי דבביהון ארע ב ואעל יתהון בובכן א טפש הון לב בר ית בכן או ית 42 ודכירנא חוביהון: ית ירעון קימי דעם יעקוב ואף ית קימי דעם אברהם דעם קימי ית ואף יצחק דכיר: אנא וארעא דכיר אנא ותרעי הון מנ 43 וארעא תתרטיש הון מנ יאת דצד ב הא מט ש ית ואנון ירעון ית חוביהון לוטין חלף בדיני ד דיל ב עליהון איתי רכן בהון: נפש רחיקת קימי וית קצו ארע ב מהויהון ב א ד רם ב 44 ואף ולא נון ארטיש דבביהון לא עלי בנאה לאש יציותהון לש ארחיקנון אלההון: יי אנא ארי הון עמ קימי י ד קדמאי קים להון 45 ודכירנא דמצרים מארעא יתהון קית אפלאלה להון למהוי עממיא לעיני ודיניא קימיא ין 46 אל יי: אנא ין מימרה ובין י יהב יי ב ואוריתא דידא ב דסיני טורא ב ראל יש ני בה מש עם יי יל 27:1 ומל ה: דמשראל יש ני ב עם יל 2 מל למימר: נדר יפרש ארי בר ג להון ותימר

תא קדם יי: פרסן נפש ב

רץ בא ם את י באת וה רי בק עמם אלך י 41 אף־אנ

את־עונם: ירצו ז וא ל ער ה לבבם ע יכנ ז או־א יביהם אף ק וא י יצח י יעקוב ואף את־ברית י את־ברית 42 וזכרת

רץ 43 והא ר: אזכ רץ והא ר אזכ אברהם י את־בריתם וה ם מה בהשמה יה את־שבתת רץ ות ם מה ב עז תי ואת־חקת סו מא י במשפט ען ובי יען את־עונם ירצו ם יביה א רץ בא ם היות ב את 44 ואף־גם־ז ם: נפש עלה גם י את ם להפר ברית ים ולא־געלתים לכלת לא־מאסתאשנים ר ית בר ם לה י 45 וזכרת ם: אלהיה יהוה אני י כהיות ל ם הגוי לעיני ים מצר רץ מא אתי־אתם אשר הוצוהמשפטים ים חק ה לה 46 א יהוה: אני ים אלה ל להם ל בהר סיני ין בני ישרא ן יהוה בינו וב והתורת אשר נת

ה: פ ביד־משאל־משה יהוה 27:1 וידבר במחוברין) (ששי רביעי

י כ יש א ם אלה מרת וא ישראל אל־בני ר 2 דב ר: לאמיהוה: ת ל א נדר בערכך נפש יפל

2 “Speak to the Israelites and say to them: ‘When a person, whether Jew or non-Jew, articulates a vow, pledging an endowment of lives—i.e., of a living person or a vital organ of a living person—to God, i.e., to the Tabernacle treasury,

BECHUKOTAI

221

Leviticus 26:41-27:2

38. Likutei Sichot, vol. 27, pp. 207-216. 39. Genesis 46:6. 40. Ibid. 22:14. 41. Likutei Sichot, vol. 32, pp. 168-173. 42. Vv. 34-35. 43. As described in v. 15, above. 44. Exodus 20:2. 45. Likutei Sichot, vol. 17, p. 279, note 24. 46. Sichot Kodesh 5734, vol. 2, pp. 131-134, 150-151.

41 for which I will have treated them reciprocally with furious stubbornness and brought them into the land of their enemies. Even though they will have only confessed their sins but not yet regretted them or resolved not to repeat them, I will, in this merit, send them prophets and teachers to remind them that they remain My people, in order that they not be tempted to assimilate into their host nations. Perhaps then, their clogged heart will become humbled, and they will at least regret what they have done (even if they are not yet ready to resolve not to re-peat their misdeeds in the future). If so, their sufferings will appease Me for their iniquity—whereas had they repented fully, that itself would have appeased Me.42 Since, as stated, they will still not have repented fully, I will have to invoke the merits of their forbears to redeem them:38 I will remember first My covenant with Jacob, who foresaw your exile and took pains to ensure that you would be redeemed.39 It is true that he accrued the least merit of all the forefathers, since he did not have to oppose the influences of his milieu as they did. But since all his children became progenitors of the Jewish people—whereas not all of Abraham’s or Isaac’s children did—his merit should be invoked first, in order that it be chan-neled specifically to your aid. If his merit proves insufficient to redeem them, I will also add to his merit My covenant with Isaac, the memory of whose binding as a sacrifice is in any case always in the forefront of My consciousness, as Abraham requested.40 If their combined merit proves insufficient, I will also remember My covenant with Abraham and add his merit to theirs.41 I will also remember the empty, desolate Promised Land,43 for, as mentioned previously,42 the land will have been forsaken by them in or-der to thereby appease Me over its unobserved sabbatical years by being devoid of them. Through this, too, they will appease Me for their iniquity. This was all in retribution for their many sins, as mentioned above, but only in retribution for their having despised My ordinances and for their having rejected My rules; I exacted no retribution for their having rejected Me.43

44 For despite doing all this to them while they are in the land of their enemies, I will nevertheless neither despise nor reject them, i.e., proceed to annihilate them, thereby breaking My covenant with them, for I am God, their God. I can be relied upon to keep My promise.45 Therefore, I will remember, for their benefit, the covenant I made with their forbears whom I took out from Egypt before the eyes of all the nations, to be a God to them.44 I am God.”46 The contents of the Book of Leviticus up to this point are the rules, ordinances, and laws—both written and oral—that God gave between Himself and the Isra-elites at the foot of45 Mount Sinai, by the hand of Moses. The following laws, in contrast, apply equally to Jews and non-Jews.46

Donating the Value of Human LifeFourth Reading (Sixth when combined) 27:1 God spoke to Moses, saying,

בחקתי

ONKELOS

222

FOURTH (SIXTH) READING

RASHI א אל מים, ד לשון זה ערך אין וגו'. ך ערכ 3 והיה ניו, הוא הערך פי ש הוא זול, כ ין ש הוא יקר ב ין ש בוכפל "ערך", מו כ ך. ערכ זו: ה פרש ב עליו צוב הקן חמש י מאיזה לשון הוא: 5 ואם מב פי"ן לא ידעת הכלום, דברי קטן כ אין ב הא הנודר קטן, ש י נים. לא ש שחמש ן ב הוא ש ה, הז קטן ערך אמר: ש דול ג א אליע לימי ג מ ש נה וגו'. כ ים ש ש ן ש נים, עלי: 7 ואם מב שאיש, לפיכך האיש ב כ ה קרובה להחש קנה האש הזה אינה והאש ערכו, ב ליש מש יותר נו ק הזד ב פוחת סבא י: אינש אמרי ד ה, ערכ ב ליש ש א אל פוחתת

סימא — ביתא ב א סבת ביתא, ב חא פ — ביתא באין ש מך הוא. 8 ואם ביתא: ב טבא וסימנא ביתא ב"לפני ערך לנ והעמידו. ה: הז הערך ן לת גת מש ידו י פ על מעריך: ל ש ידו גת הש לפי ויעריכנו הכהן", די איר לו כ רנו, ויש יש לו יסד יג. לפי מה ש ש ר ת אשר — נות, אם היה חמ ר וכסת, וכלי אמ ה, כ יו: מט חינו. אמר: רגלה ן ממ ר ית איר לו חמורו: 9 כל אש משכר לצרכי עולה, ותמ מין, קי בריו ד ל זו עולה — שם רע. ת מי אותו האבר: 10 טוב ב ין חוץ מד ודמיה חלרע: טוב ורע ב ן טוב ב כ טוב. וכל ש בעל מום: או רע ב ב

רין עש ר מב כורא ד פרסנה 3 ויהי ויהי נין ש ין ת ש ר ב ועד נין שסלעי כסף ב ין סלעין ד פרסנה חמשויהי היא נקבתא 4 ואם א: קדשר מב 5 ואם סלעין: לתין ת פרסנה נין ש רין עש ר ב ועד נין ש חמש סלעין רין עש כורא ד פרסנה ויהי 6 ואם סלעין: ר עש ולנקבתא נין ויהי ר חמש ש ר ירחא ועד ב מבכסף ד סלעין חמש כורא ד פרסנה סלעין לת ת פרסנה ולנקבתא נין ש ין ת ש ר מב 7 ואם כסף: דפרסנה ויהי כורא ד אם א ולעלר רי סלעין ולנקבתא עש חמש עשרסנה מפ ן הוא 8 ואם מסכ סלעין: יתה ויפרוס הנא כ קדם ה ויקימניק יד נדרא י תדב הנא על מימר ד כי ד עירא ב 9 ואם הנא: כ ה יפרסני ד כל יי נא קדם קרב ה מנ יקרבון א: 10 לא ה קדם יי יהי קדש ן מנ יתביש ב טב יתה ר יעב ולא ה פנ יחליף יחל פא חל ואם טב ב ביש או בעירא ויהי הוא וחלופה עירא ב ב

א: יהי קדש

ים בן־שש ד וע ה שנ ים עשר מבן ר הזכ ערכך 3 והיה דש: הק בשקל סף כ שקל ים חמש ערכך והיה שנה ם 5 וא קל: ש ים שלש ערכך והיה וא ה ה 4 ואם־נקבר ה והיה ערכך הזכ ים שנ ים ועד בן־עשר ש שנ מבן־חממבן־ ם 6 וא ים: שקל עשרת ה ולנקב ים שקל ים עשר

חמשה ר הזכ ערכך והיה ים שנ בן־חמש ועד דש חסף: כ ים שקל שלשת ערכך ולנקבה כסף ים שקלערכך והיה ר אם־זכ עלה ומ שנה ים מבן־שש ם א 7 וך 8 ואם־מ ים: שקל ה עשר ה ולנקב קל ש ר עש חמשה ן הכה אתו יך ער וה ן הכה לפני עמידו וה ך ערכ מ הוא

ן: ס נו הכה ר יעריכ י אשר תשיג יד הנד על־פר יהוה כל אש ן ל נה קרב יבו ממ ר יקר ה אש ם־בהמ 9 ואיר ולא־ימ נו יחליפ 10 לא דש: היה־ק י יהוה ל נו ממ ן יתבהמה יר ימ ר ואם־המ בטוב ע או־ר ע בר טוב אתו

דש: היה־ק יה־הוא ותמורתו י ה וה בבהמ

with an animal that can be sacrificed; or whether he proposes to exchange or substi-tute a bad (i.e., blemished) unconsecrated one for a good (i.e., unblemished) conse-crated one—thereby appropriating for himself the more valuable animal. Since it is forbidden to exchange or substitute sanctified animals even when doing so would be to the advantage of the institution of the Tabernacle, it is self-evident that it is forbidden to do so when there is no such advantage, i.e, to exchange or substitute a blemished unconsecrated animal for a blemished consecrated one or an unblem-ished unconsecrated animal for an unblemished consecrated one.If he nevertheless does substitute one animal for another animal, both it and its replacement will be holy. If the substituted animal is blemished, the proceeds of its sale may not be used to purchase sacrifices but only for the upkeep of the Tabernacle.

BECHUKOTAI

222

Leviticus 27:3-10

47. Exodus 30:13.

3 the fixed monetary endowment he will have thereby obligated himself to pay for having pledged the life of a male person will be dependent solely upon the age of the person whose value he pledged, as follows: If the person whose life is being pledged is from 20 to 60 years old, the endowment will be 50 shekels of silver, the shekel being valued according to the weight of the sacred shekel, i.e., the shekel I have designated for use in all holy purposes: 20 gerah per shekel47 [by which 50 shekels equals 800 g or 1.76 lb].4 If the person whose life is being pledged is a female, the endowment will be 30 shekels [480 g or 1.05 lb].5 If the person is from five to 20 years old, the endowment for a male will be 20 shekels [320 g or 11.2 oz], while that for a female will be 10 shekels [160 g or 5.6 oz].6 If the person is from one month to five years old, the endowment for a male will be five shekels [80 g or 2.8 oz] of silver, while the endowment for a female will be three shekels [48 g or 1.68 oz] of silver.7 If the person is 60 years old or over, then for a male, the endowment will be 15 shekels [240 g or 8.4 oz]; and for a female, it will be 10 shekels [160 g or 5.6 oz]. Thus, you see that in their advanced years, the woman’s endowment-value approaches that of the man, for women naturally mellow with age more than men.

Age Endowment for a Male Endowment for a Female Ratio of Female to Male Endowments

0-5 5 shekels 3 shekels 1:1⅔5-20 20 shekels 10 shekels 1:2

20-60 50 shekels 30 shekels 1:1⅔60+ 15 shekels 10 shekels 1:1½

Figure 1. Endowments of Human Life

8 If the person who made the pledge is too poor to pay the above-stated endow-ment for whatever type of person whose life he has pledged, the pledger must present the person whose life he pledged before the priest, and the priest must evaluate this person in accordance with how much the pledger can afford, leaving him only his bare necessities and the tools of his trade so he can earn his livelihood.

Exchanging, Substituting, and Redeeming Sacrifices9 If a person pledges part of an animal whose type is fit to be brought as an offer-ing to God (i.e., cattle, sheep, or goats), the value of whatever part of it the person is donating to God will become holy: The said animal must be sold to someone who needs to offer up such an animal as a sacrifice; the proceeds of the sale are given to the pledger, minus the value of the limb he pledged, which is given to the Tabernacle treasury.10 Once someone has consecrated an animal by designating it to be offered up as a sacrifice, he must not exchange it with someone else’s animal nor substitute one of his own animals for it, whether he proposes to exchange or substitute a good (i.e., unblemished) unconsecrated one for a bad (i.e., blemished) consecrated one, which cannot be sacrificed—thereby seeking to provide the institution of the Tabernacle

בחקתי

ONKELOS

223

FIFTH (SEVENTH) READING

RASHI ר, תוב מדב בעלת מום הכ המה טמאה. ב ל ב 11 ואם כים אין קדש תוב ש דך הכ היא טמאה להקרבה, ולמ שן הוממו: כ א אם פדיון, אל ב ין לחל יוצאין מימים תא הב אדם ל כ אר לש יהיה. ן כ הן הכ ך ערכ 12 כעלים ב ב ה. יגאלנ אל ג 13 ואם ש: הקד ד מי לקנותה ית, וכן יש ב מקד תוב להוסיף חמש, וכן ב החמיר הכעלים ני, הב ר ש פדיון מעש דה, וכן ב יש את הש מקד בך לפי ל אדם: 16 והיה ערכ אר כ מוסיפין חמש ולא שדה ש ואחת דה טובה ש ויה, אחת ש כפי ולא זרעו. ים חמש עורים ב ית כור ש וה, ב ן ש ש דיון הקד רעה, פת תחל א לגאלה ב ב תוב. והוא ש זרת הכ ך ג קלים, כ ש

בון: אמצעו — נותן לפי החש א לגאלה ב היובל, ואם בא למנין ש אל אינה הקד נה, לפי ש יון לש סלע ופונדר זב אם נגאלה הרי טוב, ואם לאו, הג ני היובל, ש שיד הלוקח עד לו לאחר, ועומדת ב דמים הל מוכרה בהיא יוצאה כורות, וכש דות המ ל הש אר כ ש היובל, כהיובל ש מר מש אותו ל ש הנים לכ חוזרת דו, מיהאמור ט פ ש המ זהו יניהם. ב קת ומתחל בו, פוגע קראות: נו על סדר המ ו אפרש דה, ועכש יש ש מקד בנת ש עברה מש יש וגו'. אם יקד היובל נת מש 17 אם ך ערכ כ ד: מי לגאלה זה ובא ה, יש הקד ד מי היובל ן: ית סף כ ים חמש יהיה, האמור הזה ערך כ יקום.

י לא עירא מסאבא ד ל ב 11 ואם כ

ויקים יי קדם נא קרב ה מנ יקרבון

12 ויפרוס הנא: כ קדם עירא ב ית

יש ב ובין טב ין ב יתה הנא כ

13 ואם יהי: ן כ דכהנא פרסנא כ

על ה חמש ויוסף ה יפרקנ מפרק

ית יש יקד ארי 14 וגבר רסנה: פ

ה ויפרסנ יי קדם א קדש יתה ב

די מא כ יש ב ובין טב ין ב הנא כ

ן יקום: 15 ואם הנא כ יפרוס יתה כ

ויוסף יתה ב ית יפרוק יש אקד ד

רסנה עלוהי ויהי לה: סף פ חמש כ

יש יקד ה אחסנת מחקל 16 ואם

לפום פרסנה ויהי יי קדם בר ג

ין חמש עורין ב ר זרע כור ש זרעה ב

א ת מש 17 אם כסף: ד סלעין

פרסנה כ חקלה יש יקד דיובלא

יקום:

ן נה קרב יבו ממ ר לא־יקר ש ה א ה טמא 11 ואם כל־בהמ

יך ער 12 וה ן: הכה לפני ה את־הבהמ יד עמ וה יהוה ל

היה: י כן ן הכה כערכך ע ר ובין טוב בין ה את הכהן

יש ך: 14 וא ישתו על־ערכ ל יגאלנה ויסף חמ 13 ואם־גא

בין ן הכה עריכו וה יהוה ל דש ק את־ביתו ש י־יקד כ

ן כן יקום: 15 ואם־ יך אתו הכה ר יער אש ע כ טוב ובין ר

סף־ערכך כ ית חמיש ף יס ו את־ביתו ל יגא יש מקד ה

יה לו: יו וה על

יש ה אחזתו יקד ם | משד חמישי (שביעי במחוברין) 16 וא

ים שער מר ח רע ז זרעו י לפ ערכך והיה יהוה ל איש

הו יש שד ל יקד סף: 17 אם־משנת היב ים שקל כ חמש ב

כערכך יקום:

field to God and someone then wishes to redeem it, the value he must pay will not reflect its market value but will be determined solely according to its capacity for sowing: An area that can be sown with a chomer [248 liter, or 7 bushel] of barley seed will be valued at 50 shekels [800 g or 1.76 lb] of silver.17 Now, a person may only consecrate his inherited field until the next Jubilee year, as will be explained presently. Therefore, if he consecrates his field immedi-ately after the Jubilee year has ended, and someone else wishes to redeem it from the Tabernacle treasury immediately, it will retain its full redemption value, i.e., 50 shekels per area that can be sown by a chomer of barley seed.

BECHUKOTAI

223

Leviticus 27:11-17

48. Sichot Kodesh 5734, vol. 2, pp. 131-134, 150-151.

11 Although it is forbidden to exchange or substitute an unconsecrated animal for a consecrated one, it is permitted to redeem a consecrated animal, but only if it is a ‘defiled,’ i.e., blemished animal, which by virtue of its blemish may not be brought as an offering to God. If someone wishes to redeem this animal, he must present the animal before the priest.12 The priest must then evaluate it, deciding whether it is good (i.e., of high mon-etary value) or bad (i.e., of low monetary value), or in between. According to the evaluation of the priest, so will be its redemption value. The person wishing to redeem the animal will then pay this amount to the priest. The money will thereby become sanctified in that it must be used by the Tabernacle treasury to purchase animals for sacrifice, and the animal will revert to being unconsecrated, permitted for any non-sacred use by its redeemer.13 But if the animal’s original owner redeems it, he does not simply pay the value attached to it by the priest; he must add its fifth to its value.

Donating and Redeeming Property14 A person is allowed to consecrate his house to the Tabernacle. In such a case, the house becomes the property of the Tabernacle treasury, which can then sell (‘redeem’) the house. The sale (‘redemption’) money must be used for the upkeep of the Tabernacle, whereas the redeemed house reverts to its original, non-conse-crated status. The full procedure is as follows: If a man consecrates his house to be holy to God, and someone else then wishes to redeem it, the priest must evaluate it, deciding whether it is good (i.e., of high monetary value) or bad (i.e., of low monetary value), or in between. Its monetary value will be established in accor-dance with how the priest evaluates it, and this is the value that must be paid by anyone wishing to redeem the house from the Tabernacle treasury.15 But if the person who originally consecrated it redeems his own house, he does not simply pay the value attached to it by the priest; he must add to it a fifth of its valuation money, and only then will it be his.Fifth Reading (Seventh when combined) 16 The following donation-laws only per-tain to Jews, but since these donations, too, are subject to the rule that a fifth of their value must be added in order for them to be redeemed by their original own-ers, their laws are placed here.48

Similar to a house, a person is allowed to consecrate his field to the Tabernacle. In such a case, the fields becomes the property of the Tabernacle treasury, which can then redeem the field. The redemption money must be used for the upkeep of the Tabernacle, whereas the redeemed field reverts to its original, non-consecrated sta-tus. The full procedure is as follows: If a man consecrates a part of his inherited

בחקתי

ONKELOS

224

SIXTH (SEVENTH) READING

RASHI

39. בכורות נ, א. 40. במדבר יח, יד. 41. פסוק כד. 42. בכורות נ, א.

נת מש ה יש הקד אם וכן יש. יקד היבל אחר 18 ואם אחר לגאלה זה ובא ר, זב ג יד ב הה ת ונש היובל נים הש י פ על סף הכ את הכהן לו ב וחש היובל: ל ש מיה ד קצב הרי יצד? כ בון, חש פי כ הנותרת. קל ש הרי — קל ש ים חמש נים ש ע ותש עים ארבעים ארב קל והש ן, ל כ ין ב יתר קל וש נה, ש לכל א אל נה, לש יון ופונד סלע הרי יונין, פונד מונה ושאותו ן. ואמרו רבותינו39 ש יון אחד לכל חסר פונד שסלע ן ית לגאול א והב לפרוטרוט, קלבון יון פונדנת היובל: נים הנותרות עד ש נה לש יון לכל ש ופונדנת נת היובל עד ש ש מ נים ש ך. מנין הש ונגרע מערכיוסיף אותו", יש קד "המ יגאל. אל ג 19 ואם דיון: הפדה. ה הזאת: 20 ואם לא יגאל את הש צב חמש על הקאחר לאיש דה הש את ר: זב הג מכר. ואם יש: קד המדה הש 21 והיה יש: קד המ ליד לשוב עוד. אל יג לא אר ש דרך כ ר, זב הג מן הלוקחו ד מי ביבל. צאתו ביובל: קדש לה'. לא ד לוקחיהם ב דות היוצאים מי שדה ש א כ ר, אל זב ית, ליד הג דק הב ש ב שוב להקד י שראל יש ל חרם ב אמר40: "כ נ הנים, ש תון לכ החרם הנ

אותו ל ש הנים לכ יובל ב ק תחל ת זו אף יהיה", לך ל יובל פוגע בו: 22 ואם את פורים ש יום הכ מר ש משדה לש מקנה דה ש ין ב יש חלוק וגו'. מקנתו דה שיובל, לפי הנים ב ק לכ דה מקנה לא תתחל ש ה, ש אחזיובל הרי ב א עד היובל, ש ה אל יש אינו יכול להקד שלפיכך עלים, לב ולשוב דו מי לצאת עתידה היתה צובים הק לו הל מים ד ב יגאל — לגאלה א ב אם ר לאחר, זב ה הג רנ ה, ואם לא יגאל וימכ דה אחז לשדה נת היובל — "ישוב הש ש או אם לא יגאל הוא בתאמר: ופן ה. יש הקד ש אותו מאתו", קנהו ר לאשוזהו מאתו, האחרון הזה הלוקח קנהו" — ר "לאשת הארץ", ר לו אחז ר, לכך הצרך לומר41: "לאש זב הגכרוה מ ש הראשונים עלים ב וזהו אבות, ת מירשך ל ערכ קל הקדש. כ ש ך יהיה ב יש: 25 וכל ערכ קד למרים עש הקדש: קל ש ב יהיה קלים", "ש בו תוב כ שאן מכ ולאחר ה, חל מת היו ך כ מעות, רים עש רה. גסף כ מעה ש ש רבותינו42: ואמרו תות, ש הוסיפו

ע מעות לסלע: רים וארב ינר, עש ד

חקלה יש יקד יובלא תר ב 18 ואם א על פום ספ הנא ית כ ב לה כ ויחשא דיובלא ת ארן עד ש ת יש ניא ד שמפרק 19 ואם רסנה: מפ ויתמנע יתה יש אקד ד חקלא ית יפרוק עלוהי רסנה פ סף כ חמש ויוסף ית יפרוק לא 20 ואם לה: ויקום לגבר חקלא ית ן זב ואם חקלא 21 ויהי עוד: רק יתפ לא אחרן א קדש יובלא ב קה מפ ב חקלא הי ת לכהנא חרמא חקל כ יי קדם ה: 22 ואם ית חקל זבינוהי אחסנתיש קדם ה יקד י לא מחקל אחסנת דמנין ית הנא כ לה ב 23 ויחש יי: ית ן וית דיובלא א ת ש עד רסנה פקדם א קדש ההוא יומא ב רסנה פחקלא יתוב דיובלא א ת ש 24 ב יי: אחסנת לדדילה ה מנ לדזבנה סלעי ב יהי רסנה פ 25 וכל ארעא:

רין מעין יהי סלעא: א עש קדש

ן את־ הכה וחשב־לו הו שד יש יקד היבל ר 18 ואם־אח

ע ונגר היבל שנת ד ע ת הנותר השנים י על־פ סף הכאתו יש המקד ה את־השד יגאל ל 19 ואם־גא ך: ערכ מ20 ואם־לא לו: ם וק יו על סף־ערכך כ ית חמש ף יס ור לא יש אח ה לא ה ואם־מכר את־השד יגאל את־השדיהוה ל דש ק ל ביב בצאתו ה השד ה 21 והי עוד: ל יגא

היה אחזתו: ן ת רם לכה ה הח כשדה אחזתו ר לא משד ה מקנתו אש ששי 22 ואם את־שד

ערכך ה מכסת ת א ן הכה 23 וחשב־לו יהוה: ל יש יקדדש ק ההוא ביום ערכך את־ה ן ונת היבל שנת ד עקנהו אשר ל ה השד ישוב היובל 24 בשנת יהוה: להיה י ל־ערכך 25 וכ רץ: הא אחזת אשר־לו ל אתו מ

קל: היה הש ה י ים גר דש עשר בשקל הק

ing the week in which the Day of Atonement of the Jubilee year occurs.25 Every valuation in these laws must be made according to the sacred shekel, whereby one shekel is the equivalent of twenty gerahs.

BECHUKOTAI

224

Leviticus 27:18-25

49. Below, vv. 28-29; See Numbers 18:14. 50. See Deuteronomy 18:6-8.

18 But if he consecrates his field more than a year after the Jubilee year has end-ed, the priest must calculate the money that the person redeeming the field must pay in accordance with the remaining years until the next Jubilee year, and the difference between the full value and this proportionate amount will be deducted from the full value in order to arrive at the amount that he has to pay. Similarly, if the field remains in the possession of the Tabernacle treasury for a number of years, its redemption price must be adjusted accordingly.In addition, the redeemer must pay the moneychanger’s commission, which will be fixed at 1/2352 of a shekel [7 mg or 0.105 grain] of silver per year for which the redeemer is paying.Thus, if a is the number of areas sown by 50 chomer of barley seed involved in the transaction, and b is the number of years left until the Jubilee year when the field is dedicated, and c is the number of years since the previous Jubilee year when the field is redeemed, the redemption value of the field is given by the following formula:

(a 50 shekels b) – ( 50 shekels c)9 years 9 years

which reduces to50 shekels (ab – c).9 years

19 If the person who consecrated it redeems the field, he must add to it a fifth of the prorated valuation money, and only then will it be his.20 If the person who consecrated it does not redeem the field by the next Jubilee year, or if the Tabernacle treasurer has sold the field to someone else in the in-terim, it may no longer be redeemed by the person who consecrated it.21 Nor does it revert to its original owner in the Jubilee year. Rather, when the field leaves the possession of the Tabernacle treasury or the purchaser in the Ju-bilee year, it will be holy to God like a dedicated field, which means, as will be explained,49 that the original owner’s inherited property will belong to the priest. The field will be divided up among the priestly division50 serving during the week in which the Day of Atonement of the Jubilee year occurs.Sixth Reading 22 Similarly, if someone consecrates to God a field that he had purchased, which is not one of his inherited fields, and then either he or someone else wishes to redeem it,23 the priest must calculate for him the amount of the field’s value remaining until the Jubilee year according to the same formula given above for an inherited field. The redeemer must give the priest the value as calculated on that day in order to redeem the field. The money given to the Tabernacle treasury for the field will be holy to God, i.e., it must be used for the upkeep of the Tabernacle.24 Whether or not the consecrated field is redeemed, the field must revert in the Jubilee year to the one from whom the person who consecrated it bought it, namely, the one whose inherited land it was originally. Unlike an inherited field that was consecrated, it is not divided up among the priestly division serving dur-

בחקתי

ONKELOS

225

SIXTH (SEVENTH) READING

RASHI

57. On 7:16, above.

43. פסוק יא. 44. ערכין כח, ב־כט, א. 45. במדבר יח, יד. 46. כב, ב.

אינו ן אחר, לפי ש ם קרב יש איש אתו. לש 26 לא יקדקרא הזה מאה וגו'. אין המ המה הט ב לו: 27 ואם ב שהמה טמאה: בכור ב אין לומר ב כור, ש מוסב על הבטר דיון פ הרי אין פ ך", וחמור אין זה, ש "ופדה בערכש, להקד ואינו הן לכ נה מת והוא טלה, א אל חמור מעלה43 ל תוב ש הכ ש, ש תוב מוסב על ההקד א הכ אלר ב ד וכאן הוממה, ש טהורה המה ב פדיון ב ר ב דפי ך. כ ית: ופדה בערכ המה טמאה לבדק הב יש ב מקד בעלים: אל. על ידי ב הן: ואם לא יג ה הכ עריכנ י מה שנחלקו וגו'. חרם ל כ 28 אך לאחרים: ך. ערכ ב ר ונמכש, בר, יש אומרים: סתם חרמים להקד ד רבותינו44 ביהיה"? לך ראל יש ב חרם ל "כ מקים45: אני ומה הן, לכ חרם זה הרי ואמר: רש פ ש כהנים, חרמי ב

ולא כר ימ לא לכהנים: חרמים סתם אמרו: ש ויש הן. לדברי האומר: סתם חרמים תן לכ א ינ אל. אל יגוהאומר: חרמים. סתם ב זה מקרא מפרש לכהנים, חרמי ב ית, מפרש מקרא זה סתם חרמים לבדק הבדיון, הנים אין להם פ חרמי כ הכל מודים ש הנים, ש כחרם ל כ ים: נפד גבוה וחרמי הן, כ ליד באו י ש עד ית, ים הוא. האומר: סתם חרמים לבדק הב קדש קדשלכהנים, חרמים סתם והאומר: אן. מכ ראיה מביא ד ללמ לה'", הוא ים קדש קדש חרם ל "כ מפרש ים ים ועל קדש י קדש חרמי כהנים חלים על קדש שכת ערכין46: אם מס נינו ב ש מו ש הן. כ ים, ונותן לכ קלמיהם, ואם נדבה — נותן את טובתה: נדר — נותן דנענים: הכ פחותיו וש עבדיו החרים ש גון כ מאדם.

יי קדם ר כ יתב י ד כרא ב רם 26 באם יתה בר ג יש יקד לא בעירא ב27 ואם הוא: יי ד ר אמ אם תור פרסנה ב ויפרוק מסאבא בעירא בלא ואם עלוהי ה חמש ויוסף רם 28 ב פרסנה: ב ן ב ויזד רק יתפקדם בר ג יחרם י ד חרמא ל כובעירא א מאנש לה י ד ל מכ יי ולא ן ב יזד לא ה אחסנת ומחקל ין הוא ל חרמא קדש קדש רק כ יתפ

קדם יי:

יש לא־יקד ה בבהמ יהוה ל יבכר ר אש 26 אך־בכור

ה ם בבהמ יהוה הוא: 27 וא ה ל יש אתו אם־שור אם־ש אל שתו עליו ואם־לא יגא ך ויסף חמ ה בערכ הטמאה ופדיהוה יש ל רם אשר יחרם א ך כל־ח ך: 28 א ונמכר בערכר ימכ ה אחזתו לא ם ובהמה ומשד אד מכל־אשר־לו מ

יהוה: ים הוא ל דש דש־ק רם ק ל כל־ח ולא יגא

of superior holiness or lesser holiness, must be given to God, as follows.It was explained previously57 that a person may undertake to offer up a voluntary sacrifice either by means of a vow or a dedication. If the offerer originally vowed to bring a sacrifice (by saying, “I undertake to bring such and such a sacrifice”), then designated a specific animal to be used for this purpose, and finally “segregated” that animal to the priests, he cannot give the animal itself to the priests (since he had already consecrated it as a sacrifice and it is no longer his). However, since he is still responsible for replacing the animal if it dies or becomes lost, he is still considered to possess its monetary value; he must therefore give this monetary value to the priests.If, however, he originally dedicated the animal (by saying, “This animal is to be of-fered up as such and such a sacrifice”), he is not required to replace it if it dies or becomes lost (since he only undertook to offer up this particular animal as a sacrifice, not to bring a specific sacrifice no matter what). Thus, his only share in this animal is the gratification he gets from offering up a voluntary sacrifice. Therefore, if he “segregates” this animal to the priests, he must only pay them the monetary value of this intangible gratification, which is determined by ascertaining how much an average person would pay for the gratification of having a voluntary sacrifice of-fered up on his behalf.

BECHUKOTAI

225

Leviticus 27:26-28

51. Exodus 13:1-2, 11-12, 34:19; Numbers 18:15-18; Deuteronomy 15:19-23. 52. Numbers 18:18. 53. Rashi on Deuteronomy 15:19; Rashi on Arachin 28b, s.v. Ela Omdin and on ibid., 29a, s.v. Hekdesh Ilui. 54. Above, 11:1-23. 55. Numbers 18:4. 56. Arachin 24a.

Firstborn Animals26 Although in general, when you consecrate an animal, you may designate it to be any type of sacrifice you wish, no man may consecrate a firstborn animal as any other type of sacrifice, since it must by law be sacrificed to God only as a first-born.51 Thus, whether it be an ox, a sheep, or a goat, it belongs to God from birth and, as such, is not yours to consecrate.You may, however, give the firstborn animal to any priest you wish (thereby giv-ing him and his family the animal’s meat to eat, since only the fat is burned on the Altar52), and this right you may dedicate to the Tabernacle. Practically, this means that we determine how much money someone else would pay you for the privi-lege of telling you which priest to give the animal to. (He might do this, for exam-ple, if his daughter or sister is married to a priest, and his grandson or nephew is therefore a priest.) You must then give the priest that amount of money in addition to the animal itself.53

Redeeming Consecrated Entities27 If someone consecrates a spiritually defiled animal (i.e., an animal forbidden for consumption54), he may redeem it by paying its value, but he must add its fifth to it. If it is not redeemed by its original owner, and the Tabernacle treasury wishes to sell it, it must be sold according to its value alone; the buyer does not need to pay the additional fifth. In either case, the money paid by the owner or the buyer must be used for the upkeep of the Tabernacle.

Segregating28 Another way of giving something to God (besides “consecrating” it) is by “seg-regating” it. Property may be segregated either for the priests—in which case it is given to the division of priests serving in the Tabernacle at that time—or for the Tabernacle treasury. If a person segregates something without specifying whether it is to be given to the priests or the Tabernacle, God has left it up to the court to decide, in each case, whether the segregated item should be given to the priests55 or to the Tabernacle treasury.“Segregating” something is more absolute than “consecrating” it; thus, although it is generally possible to redeem something that has been consecrated to God, anything that a person segregates for God from any of his property—whether it be the person of his non-Jewish bondservant, an animal, or part of his inherited field—if he segregates it for the priests, it may neither be sold nor redeemed until it comes into their possession. Once they assume possession of it, however, they may use it any way they see fit.If, in contrast, the segregated item is given to the Tabernacle, the Tabernacle trea-sury may sell it or allow it to be redeemed by its original owner; the proceeds of the sale or redemption must then be used for the upkeep of the Tabernacle. In such a case, there is no practical difference between segregating and consecrating.56

Any segregation of animals that have been designated as sacrifices, whether sacrifices

בחקתי

ONKELOS

226

SEVENTH READING

RASHI

63. Deuteronomy 12:11. 64. Above, 22:17-25. 65. Likutei Sichot, vol. 12, pp. 129-134. 66. Above, v. 10.

47. דברים יד, כג. 48. שם, כה. 49. שם יב, יא.

ואמר להרג, היוצא וגו'. יחרם ר אש חרם ל 29 כהרי יומת. מות לום: כ אמר לא עלי, ערכו אחד: דמים לא לו אין דה", יפ "לא לפיכך למות, הולך תוב ני הכ ר ש מעש ר הארץ. ב ולא ערך: 30 וכל מעשויצהר: ירוש רי העץ. ת גן: מפ ד רע הארץ. ר: מז מדבלעלות לך ה צו לחנו ומש ם, הש קנאו הוא. לה' לפני "ואכלת אמר47: נ ש מו כ לים, ירוש ב לאכלו רו. עש 31 ממ וגו': ך" ירש ת גנך ד ר מעש אלהיך ה' אין חברו ל ש ר מעש הפודה חברו, ר עש ממ ולא אכילה ירו ב די להת תו? כ אל מוסיף חמש. ומה היא גמו כ לים, ירוש ב ויאכל יעלה עות והמ מקום כל בא ב ש בט. כ חת הש סף" וגו': 32 ת כ אמר48: "ונתת ב נ ש

ה מכ ירי והעש זה, אחר זה תח פ ב מוציאן רן, לעשן ר, כ הוא מעש ר ש סיקרא להיות נכ בט צבוע ב ש ביהיה נה: וש נה ש ל כ ל ש ולעגלים לטלאים ה עושנאכל ר ש והב ואמוריו. מו ד ח, זב למ רב לק קדש. ה, הנ כ נות מת אר ש עם נמנה לא הרי ש עלים, לבר וגו'. לפי הנים: 33 לא יבק ן לכ הא נת י ולא מצינו שבורר יהא יכול נדריכם", מבחר "וכל אמר49: נ שין טוב ר ב למוד לומר: "לא יבק פה? ת ומוציא את היה. ולא על מום, חלה עליו קדש ין ב ם ב ין ת לרע", בר, ואסור תורת מעש א יאכל ב על מום, אל רב ב ק י ש

זז ולעבד: לגחסלת פרשת בחקתי

א חרם מן אנש י ית ל חרמא ד 29 כיתקטיל: אתקטלא רק יתפ לא רעא מז דארעא רא מעש 30 וכל הוא יי ד אילנא רי מפ דארעא מפרק 31 ואם יי: קדם א קדשה יוסף רה חמש עש ממ בר ג יפרוק ר תורין וען כל עלוהי: 32 וכל מעשיראה עש חוטרא חות ת ר יעב י דר יבק 33 לא יי: קדם א קדש יהי ואם ה פנ יחל ולא לביש טב ין בוחלופה הוא ויהי ה פנ יחל פא חל

רק: א לא יתפ יהי קדש

ה יפד לא ם אד מן־ה ם יחר אשר רם 29 כל־ח שביעי

י מפר רץ הא רע מז רץ הא ר 30 וכל־מעש ת: יומ מות יש א ל יגא ל 31 ואם־גא יהוה: ל דש ק הוא יהוה ל ץ הע

יו: שיתו יסף על עשרו חמ ממחת ת ר ר־יעב אש ל כ אן וצ בקר 32 וכל־מעשר מפטיר

ין־ ב ר יבק 33 לא יהוה: ל דש היה־ק י י עשיר ה בט השיה־הוא וה נו ימיר ואם־המר נו ימיר ולא ע לר טוב

ל: דש לא יגא היה־ק ותמורתו י

as sacrifices. Furthermore, you may not even distinguish between a good (i.e., unblemished) one or a bad (i.e., blemished) one, because the tenth animal must be treated as “holy” even if it is blemished. Although, as you know,64 you are not permitted to offer up a blemished animal as a sacrifice, you must nonetheless eat it with the intention to thereby fulfill the commandment to eat the animal tithe,65 and until you slaughter it you may not use it to do work in the field, shear it, or, if you cannot eat it all by yourself, sell its meat by weight, but only by approximate estimation. As is the case with all consecrated animals,66 the owner may not substitute another animal for it. If he nevertheless does substitute another animal for it, then both it and its replacement will be holy; both must be treated as tithed animals.Finally, although, like the second tithe, it must be eaten in the Temple city, unlike the second tithe, it may not be redeemed.’ ”

BECHUKOTAI

226

Leviticus 27:29-33

58. Numbers 18:21-24. 59. Deuteronomy 14:23. 60. Ibid. 26:14. 61. Ibid. 14:24-26. 62. Ibid. 14:26.

Seventh Reading 29 If someone segregates to the Tabernacle treasury the value of a person who has been condemned to death by the court, his declaration has no legal import. Any segregation of the value of such a person who has been so seg-regated cannot be redeemed and paid to the Tabernacle treasury. Since the person is to be put to death, he has no monetary value in this regard.

Redeeming the Second Tithe30 You will be taught later58 that every year (except for sabbatical and Jubilee years), you must tithe the grain you grow and the wine and oil you produce and give these tithes to the Levites. From what remains after this first tithe, you must then remove a second tithe; in the first, second, fourth, and fifth years of the sab-batical cycle, you must take this second tithe to the Temple city and consume it there59 while ritually undefiled.60 All such produce that you must set aside as the second tithe of the land—whether it be from the seed of the land, i.e., grain, or the fruit of the tree, i.e., wine or oil—belongs to God. He requires you to consume it in the Temple city while ritually undefiled; it is thus holy to God and must be consumed in this way.31 You will be taught further that if you live too far away from the Temple city to transport all your second-tithe produce there, you may transfer its holiness to an amount of money equal to its monetary value, and then take that money to the Temple city in order to use it to purchase other foodstuffs there; you must then consume these foodstuffs in the Temple city just as you would have consumed your own tithed produce. Once the original second tithe’s holy status has been transferred from it, it may be eaten anywhere.61

In such a case, if someone redeems some of his own second tithe, he must add its fifth of its value to the redemption money. If, however, someone redeems another person’s second tithe, he does not need to add the additional fifth.

Tithing AnimalsMaftir 32 Just as you are required to tithe every year’s produce, so must you tithe all cattle, sheep, and goats born every year. Gather all such animals (each species separately) in a pen, open the gate enough to allow them to exit single file, and as they leave, mark with red paint every tenth animal as a tithe. All tithes of cattle or flock—i.e., all that pass under the red-painted rod—every such tenth animal will be holy to God, meaning that you must bring it to the Temple city, sacrifice it, and have its fats burned up on the Altar, similar to a peace-offering. However, unlike regular peace-offerings, you do not have to give the priests any of its meat; you, your family, and your guests may eat all its meat yourselves, as long as you do so in the Temple city.62 Furthermore, you must not use these animals (before they are sacrificed) to do work in your field, nor may you shear them for their wool.33 When tithing his animals, the owner must not select a choice one to be the tithe, even though you will be instructed later on63 to offer up your choicest animals

בחקתי FIRST READING

ONKELOS

227

ה ד יי ית מש י פק קודיא ד ין פ 34 אלטורא דסיני: ראל ב ני יש לות ב

אל־בני ה את־מש יהוה צוה ר אש ת המצו לה 34 א

ר סיני: ל בה ישרא

ע״ח פסוקים. עז״א סימן.

הז״ב. בבש״ר והנוג״ע וחציו סימן. נט״ף ותשעה וחמשים מאות שמנה ויקרא דספר פסוקי סכום ופרקיו כ״ז ואהי״ה ולילה סימן. יומם יהג״ה ובתורתו וסדריו כ״ג ג״ד סימן. ופרשיותיו עשרה ב״א עמך ואברכך סימן. מנין הפתוחות שתים וחמשים. והסתומות ששה וארבעים. הכל שמנה ותשעים

פרשיות דוד צ״ח ואדום סימן.

BECHUKOTAI

227

Leviticus 27:34

CHASIDIC INSIGHTS

67. Likutei Sichot, vol. 17, p. 279, note 24. 68. Pardes Rimonim 13:3. 69. Tur, Orach Chaim, 417 end. 70. Siddur HaArizal, Kavanat Rosh Chodesh. 71. Siddur Beit Yaakov, Sha’ar HaGai. 72. Genesis 30:24. 73. Likutei Sichot, vol. 26, p. 90 ff.

33 If he does substitute it, then both it and its re-placement will be holy: The initials of the words in Hebrew for “he does substitute it, then it…will be” (הוא והיה ימירנו are the same letters as (המר God’s Name Havayah (יהו-ה) rearranged. There are actually twelve ways of arranging the letters of this Name, and each arrangement corresponds to one of the months of the year68 and one of the twelve tribes.69 The combination formed by this phrase cor-responds to the eleventh month, Shevat,70 and the eleventh tribe (Jacob’s eleventh son), Joseph.71

Mystically, substituting one animal for another re-fers to the worthy endeavor of changing the mun-dane into holiness. With regard to one’s fellow hu-man being, this means bringing someone who is estranged from his soul back to it, revealing to him his connection to God.This person effecting this substitution must actually perform two substitutions in this process:• He must first enter the realm of the person he is

seeking to help, descending from his loftier pre-occupations and “substitute” his spiritual ivory tower for the mundane world.

• He can then elevate the other person, “replacing” his estrangement from God with holiness.

If we find ourselves reluctant to leave the safe en-virons of holiness and enter the mundane world in order to elevate those in it, the Torah reassures us by telling us that—both it and its replacement will be holy: i.e., both we and that which we replace—elevate to holiness—will be holy. We will not be denigrated by our de-scent into worldliness and whatever and whomever we elevate will remain within the realm of holiness.The idea of bringing the estranged under the wings of the Divine Presence was exemplified by Joseph. Joseph was named by his mother with the prayer “may God add (yosef) for me another son.”72

Rachel’s prayer alludes to Joseph’s mission in life, which was to transform “others,” those who seem to be strangers to God, revealing that they are in re-ality “sons.” This, indeed, is what Joseph did: When his brothers, exiled from the Holy Land to the strange land of Egypt, felt concomitantly estranged from their Father in Heaven, Joseph ensured that they remained true “sons of Israel.”Joseph’s mandate is that of all of us: to transform the world and all inhabitants, which appear to be “an other,” strange to and estranged from Godli-ness, into entities whose “lineage”—i.e., Divine source—is apparent, both to them and to all.73

34 These are the commandments that God commanded Moses to tell the Israel-ites at the foot of67 Mount Sinai.

The Haftarah for parashat Bechukotai (which is also read when Behar and Bechukotai are combined) is on p. 258.

Dedicated in honor of our children

Nathan, Yitzchok,Moshe Lev,and Gilana

May you continue to grow in the waysof our holy Torah

Yuri and Deana Pikover

parshat behar-bechukotai · through us. thus, the parashah is named behar and not behar sinai,...

Documents