. . . וההוספה בלימוד התורה בעניני משיח והגאולה היא ה"דרך הישרה" לפעול התגלות וביאת משיח והגאולה בפועל ממש )תזו"מ תנש"א(

ה"ב

Issue 75 גליון ע"ה | פרשת מטות | כ"א תמוז

MOSHIACH IN THE PARSHA

This Possuk, proclaimed as the Yidden were ready to enter Eretz Yisroel, presents a basic law relating to the fundamental principle of kashrut, the dietary laws: how to make vessels kosher, fit for use by Yidden.

According to some authorities, this passage is also the source for the fundamental law relating to Family Purity, that a menstruate woman must immerse in a mikveh for self-purification.

In these last days of Golus we must be particularly vigilant with these two commandments. Besides their intrinsic significance as basic and perpetual principles of Judaism, they are also a special preparation and catalyst for our anticipated entry into the Land of Israel with the coming of Moshiach.

ים" )במדבר ל"א, כג( עבירו במ אש, ת ר לא-יבא ב א; וכל אש ה יתחט מי נד עבירו באש וטהר-אך, ב ר-יבא באש, ת בר אש ל-ד כ"

יד קודשכתב

Presented below is a very powerful Ksav Yad, which stresses both the importance of Davening for the actual, literal Geulah and that this Tefillah truly takes effect in this world, every day.

On 25 Teves 5744, at the Shabbos Farbrengen, the Rebbe discussed the question, “Every day, for almost two thousand years now, numerous times daily, we’ve been Davening for Moshiach; how is it possible that Moshiach has not yet arrived?!”

The Rebbe pointed out that this issue has already been addressed by the Shaloh HaKodosh. His answer, in short – as explained by the Rebbe – is that, just like every Mitzva has a spiritual effect in Shomayim, so does the Mitzva of Teffiloh. And, since the Neshomo of a Yid is his primary focus of being, it follows that what our prayers achieve on high is not insignificant, but the true reality and it merely needs be drawn down below.

***

That Wednesday, the editors of the Morristown Kovetz Ha’oros sent the Rebbe a Hanacha of this part of the Farbrengen, stating that it was relevant to one of the Ha’oros and that they would like to include it in their upcoming Kovetz.

At the bottom of the Hanacha (which, as aforementioned, points to the spiritual relevance of our Davening), the Rebbe added (to be included in the Kovetz):

At the same time, it is obvious that if, while saying the Brochos in which we request the Geulah, one has in mind anything other than their literal meaning, then his behavior is contrary to the requirement of Halocho and the Mitzvas Asei of Teffiloh, as interpreted by the Rambam and others: that a person must ask Hashem for his physical needs. This is besides the main issue that his intentions are contrary to the simple meaning of the Brochos!

It is also noteworthy that the Shaloh himself actually makes clear that, “while it is true that the prayer of a Minyan is always heard, this does not mean that Hashem will necessarily grant the request fully, but that he will do something somewhat similar to it.” So we see that, every single day we merit the Geulah, for we are like a sheep surrounded by seventy wolves, unable to survive and yet, every single day, “they stand up against us to destroy us and Hashem saves us from their hand.”

כו' ביחד עם זה פשוט - שכל האומר תפלתו: ראה נא בענינו כו' את צמח וכפס״ד ממש כפשוטם הדברים ר״ל, מבקש, שאינו ומחשבתו וכוונתו -כו' חכמה מאתך חננו תפילות ופי׳ אלו תפלות דפי׳ תפלה בהל׳ מפורש רפאינו כו' - הם בקשות מילוי צרכיו בעוה״ז כפשוטם ה״ז היפך הפס״ד, היפך קיום מ״ע דתפלה כפי שהרמב״ם וכו' מבארים אותה, וכו' - נוסף על - וג״ז עיקר - היפך פיה״מ דתפילה. - ולהעיר דגם בשל״ה בתחילת ביאורו מדגיש:

אמת תפילת . . )להעתיק עד( מידם.

ד ע ו ם ל ו ע ל ח י ש מ ה ך ל מ ו נ י ב ר ו ו נ ר ו מ ו נ נ ו ד א י ח י

ת ו ל ג י א ל א דIn last week’s דלאי גלות a Sicha was brought from Shabbos Parshas Pinchos 5745, where the Rebbe spoke sharply against

those who claim that L’alter L’teshuva L’alter L’geula doesn’t mean now literally R”L.

The Rebbe explained that when we say L’alter L’geula, Moshiach now etc. we mean it literally – that Moshiach is coming now.

We see this Inyan expressed again and again in the Sichos of the Rebbe, that the Inyan of Moshiach is not a far-fetched subject rather it’s relevant every single day, because Moshiach could come every day.

In this Sicha the Rebbe used a - so to speak - “wild” expression, which brings out the yearning of a Yid and the belief that Moshiach could come any second: “He could show with his finger that here is Moshiach coming into the Shul, through the doorway, through the window, through the roof, the main thing is that he should come!”

די עדה קדושה פון אידן דארף מלמד ־ אז ובפשטות זכות זיין ביז אז ״והצילו העדה״ איז א תנאי אין דעם ״ושפטו״[ אויף דעם ״מכה נפש״, כולל ובמיוחד אין די לויט אלע חשבונות ־ דער ״ושפטו״ אז ״בין מצרים״ די קומען דארף עס און הקצין״ כל ״כלו שוין איז

גאולה.

אלא תלוי הדבר ״ואין צו גיט גמרא די אז ואע״פ זיכער תשובה געטאן, בתשובה״, האט דער איד שוין ריבוי א און געטאן, תשובה האבן בכלל אידן און תשובה, ובמילא האט מען די הבטחה אז בשעת ישראל

עושין תשובה - ״מיד הן נגאלין״.

און די ״טענה״ אז עס פעלט נאך אין דער עבודה פון המציאות, היפך און האמת היפך פשוט איז - אידן ווארום נוסף צו קיום התומ״צ בכלל, האבן אידן מרבה

דעם אין חסדים, וגמילות עבודה תורה אין געווען ״הרבה להם תורה ומצוות״ )ווי מ׳זאגט בסיום הפרק(,

און אויך אין ״והעמידו תלמידים הרבה״.

במילא שרייען אידן ״עד מתי״?! עס דארף שוין קומען ״צוגיין״ די גאולה, און ניט באופן פון עקב בצד אגודל, אז ממש, בזריזות ״אריינטאנצן״ זאל גאולה די נאד איז ]וועלכער צדקנו משיח קומט ממש ומיד תיכף וכו׳ [ - דורכן א בשר ודם, העוסק בתורה כדוד אביו קיין דורכן דאך, ס׳איז דורכן פענצטער אדער טויער, שוין זאל ער אבי - שיהי׳ אופן באיזה ניט נפק״מ

קומען!

וכאמור ־ תיכף ומיד ממש, נאך אין דעם שבת פ׳ מטות מסעי שנה זו, שנת תשמ״ט ידיך, אז דער אויבערשטער איז משמיט אלע חובות פון אידן, וועלכע זיינען סיבת

הגלות )״מפני חטאינו גלינו מארצנו״(, און בשעת עס דער בטל ממילא בדרך ווערט סיבה די בטל ווערט

מסובב,

תש״נ, שנת צו הכנה א אויך איז זו שנה אז ובפרט זו, בשנה שוין קומט אז משיח אזוי נסים, תהי׳ שנת און אלע נסים, זיין א שנת זה די שנה שלאחרי וועט אידן, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, גייען אין ארץ הקודש, אין ירושלים עיר הקודש, לביהמ״ק השלישי,

און אלע צוזאמען - קהל גדול.

)חלקים משיחת ש"פ מטות תשמ"ט – בלתי מוגה(

מוקדש לזכות אבינוכ"ק אדמו"ר מלך המשיח לזירוז התגלותו המיידית

לעיני בשר תיכף ומיד ממש!

לע"נר' צבי אלימלך בן יעקב מאיר ע"ה

שונפלדנפטר בשיבה טובה כ"ו ניסן

תשע"גוהקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם

בגאולה האמיתית והשלימה

לע"נ ר' דוד שמואל ע"ה בן יבדלחט"א

זלמן גרשון שליט"אנפטר בדמי ימיו י"ד אייר תשע"ד

והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם בגאולה האמיתית והשלימה

לזכות הרה"ח ר' שלום מרדכי הלוי

בן רבקה רובאשקיןשיצא מן המיצר אל המרחב

תיכף ומיד ממש!

LIVING LESSONS

Once, after a Tishrei spent in New York with the Freidiker Rebbe, R’ Avrohom Pariz was preparing to return to Eretz Yisroel. As was his custom, he also went to take his leave from the Rebbe (known then as “the Ramash”). They said

their ‘goodbyes’, and R’ Avrohom concluded with his heartfelt wish “az mir zollen zich zen noch amol mitten Rebben” [we should again see each other with the Rebbe].

“R’ Avrohom”, the Rebbe said to him, “why don’t you say, better, “mir zollen zich zen mit Moshiach’n”? [we should again see each other with Moshiach] But R’ Avrohom discounted the question, saying “Rebbe, Moshiach, es iz di zelbe zach!” [Rebbe, Moshiach, it's all the same thing!]

The reason why we call the days between Shivah Asar B'Tammuz and Tisha B'av “The Three Weeks,” and not the 21 days, is because the number 3 expresses the bright side of the three weeks, alluding to the third Beis Hamikdash.

DIDYOUKNOW

Moshiach WeeklyIn your Shul, Chabad house, bungalow colony or camp

Check out our website for more details:

www.moshiachweekly.com

DISTRIBUTE